פותחים שנה בסימן התחדשות

שנה טובה 

 שנה של עשייה ויצירה
בספרייה מחודשת ומשופצת

"התגלית של הוגו קברה" במועדון הספר הטוב

עלילת הספר מתרחשת אי שם בשנות השלושים. הוגו קברה, ילד בן 12, חי עם אביו השען בפריס. אביו של הוגו אוהב  סרטים ובמיוחד את סרטיו של ז'ורז' מלייס. כשהוא מת בשריפה, עובר הוגו לגור עם  דודו, האחראי על תחזוקת השעונים בתחנת הרכבת מונפרנס. כאשר דודו נעלם, נשאר הוגו לבד עם רובוט מיכני שהשאיר לו אביו ולאורך כל הספר מנסה לתקן את הרובוט ובטוח שבידי הרובוט מסר מאביו. הוא פוגש את איזבל-ילדה בת גילו, מתיידד עם בעל דוכן צעצועים בתחנה ובסופו של דבר מוצא בית חם ומשפחה.

היכנסו גם אתם לרגע ל"מועדון" שלנו  ואולי תוכלו להריח את ניחוח הקרואסונים שעולה מן  הספריה....

לפני כשנה זכיתי להשתתף במפגש עם בריאן סלזניק. הסופר והמאייר של הספר היפיפה והמיוחד הזה.  
המפגש נערך  במסגרת יריד הספרים שנערך בבולוניה. 

"תמיד התעניינתי בקולנוע", סיפר סלזניק, "וראיתי את הסרט של מלייס "המסע אל הירח". רציתי לכתוב ספר על ילד שפוגש את האמן. ניסיתי ליצור שילוב בין חוויה קולנועית לחוויה ספרותית. שילוב בין ספרות  וקולנוע".

בתשובה לשאלה מהיכן הגיעה ההתעניינות באוטומטונים. (בובות מיכניות) מספר סלזניק  "תמיד אהבתי מכונות, לי עצמי אין כשרון מכני. האוטומטון היא מכונה הנעשית בידי אומן ומטרתה לחקות פעולה שנעשית בחיים. זוהי מכונה אך מטרתה ליצור קסם, משהו מופלא המורכב מחלקים. כך ניגשתי גם ליצירת הספר: התחלתי עם החלקים ובניתי את העלילה, הדמויות, הרגשות. מבנה הספר הוא כמו מבנה המכונה. בנייה מחלקים ליצירת משהו שלם.

השאלה הבאה שנשאל סלזניק עוסקת בהצלחת הספר וכיצד היא משפיעה על העשייה שלו היום.

"הייתי מאד מופתע ושמח מההצלחה. בזמן כתיבת הספר לא ידעתי אם מישהו ימצא עניין בספר על סרט אילם צרפתי. אני עובד בימים אלה על ספר חדש- שוב בתחושת חוסר ביטחון, פחד וחשש. ההצלחה של "הוגו קברה" לא תרמה לביטחון שלי . הספר החדש שלי  יצא לאור בעוד מספר חודשים. גם מבנה הספר הזה  מיוחד ויש בו שני סיפורים המתרחשים במקביל. הסיפור הראשון מסופר במילים והשני בתמונות. חיפשתי הצדקה ליצור ספר מאויר, ספר שחציו ציורים. גיבורת הסיפור היא נערה חירשת . למדתי לצורך כתיבת הספר  על תרבות החירשים. קראתי על מורה חירש שאמר שתרבות האנשים החירשים היא תרבות ויזואלית. הם חווים הכול ויזואלית וזה עניין אותי ויצר את ההצדקה לספר שחציו דימויים ויזואליים.

לסיום, ובחצי חיוך שאלה מישהי בקהל האם העניין של סלזניק במכונות האוטומטיות משקף גם עניין בטכנולוגיה העכשווית. "האם אתה מתעניין באפליקציות וספרים דיגיטאליים?"

ועל כך ענה הסופר בצחוק "לא- ממש לא יש הרבה דברים נפלאים היום בטכנולוגיה החדשה אבל אני באופן אישי מתעניין עדין בספר המודפס. אני אוהב את הנייר, את ריח הנייר. הוגו קברה לא יהיה ספר אלקטרוני. נוכל לחוות אותו כסרט אבל זו תהיה חוויה שונה לגמרי מהספר.  אני רוצה להמשיך להיות יוצר שכותב ספרים.

                                                                                                                                     תמי

                                                                                                                                 

מלכי ברם, מחנכת כתה ח', ממליצה על ספרים

                         

ואנגרי-סיפור חייה של ואנגרי מאטאיי, האישה שנטעה ארבעים מיליון עצים מאת תמר ורטה-זהבי
קראתי לאחרונה ספר שמאד ריגש אותי וברצוני לשתף אתכם בחוויה. זהו סיפור חיים אמיתי ( אוטוביוגרפי) של ילדה שגדלה בכפר נידח בקניה ובבגרותה זכתה בפרס נובל לשלום.

הילדה, ואנגרי,  נקשרה מאד לטבע שבו נולדה וגדלה. ממנו שאבה כוחות. כוחות שאיפשרו לה להתגבר על הקשיים הרבים שעברה במהלך חייה . ואנגרי למדה מאימה כיצד יש לעבד את האדמה, ספגה ממנה את אהבת הטבע ושקדה על טיפוח חלקת האדמה שלהם. להבדיל מבנות אחרות שלא למדו נשלחה ואנגרי לבית הספר ואף השלימה לימודים לתואר דוקטור. 

בבגרותה ואנגרי יוצאת למאבק נגד כריתת יערות, האם תצליח במאבקה? האם תתחתן? האם תהיה מאושרת?

        מי יעזור לה? מה יקרה לה בדרך ...?

       העלילה מלאת הפתעות.

                                 ממליצה לכם לרוץ ולקרוא את הספר. 

                                                                              מלכה ברם, מחנכת כתה ח'2

"חיים על דלת המקרר" מאת אליס קייפרס

כתיבה בסגנון שונה מהרגיל. הספר כתוב כאוסף של פתקים הנכתבים בין אם לבתה. בתחילה הוא  קליל ומהיר אך בהמשכו הספר מקבל תפנית ונהיה רציני ומרגש עד שקשה לעזוב אותו.

האם, מיילדת העובדת במשמרות, ממעטת להיפגש עם בתה קלייר, תלמידת תיכון בת חמש עשרה, ולכן התקשורת ביניהן מתבצעת באמצעות השארת פתקים על המקרר אחת לשנייה .

האירועים המתרחשים בחייהן מועברים באמצעות הפתקים.

כשקלייר מוצאת פתק שבו אמה מודיעה לה כי תאחר הביתה באותו יום עקב בדיקה אצל הרופא משתנה אופי הסיפור.

יפה לפגוש ספר שמצליח בעזרת מעט מאד מילים להעביר לקורא הרבה רגשות אהבה וכאב.

"פרחים לגברת האריס" מאת פול גאליקו

הפעם ההמלצה למורות שבינינו. 

בנות, לפעמים חלומות מתגשמים!

נהניתי מאד לקרוא את הספר. הספר קליל, מצחיק  ומלא אופטימיות ושמחת חיים- וכל זאת, למרות שבסיפור חייה של גברת האריס יש לא מעט עצב. כשקראתי את הספר יכולתי לדמיין אותו כסרט מול עיני. ממש מתבקש לעבד אותו לקולנוע.

הספר מתאר את חייה של עוזרת בית הגרה בלונדון.  לעוזרת הבית, גברת האריס, יש חלום: לקנות שמלה בחנות היוקרתית "כריסטיאן דיור" הנמצאת בפריס .במשך זמן רב היא חוסכת פרוטה לפרוטה ובעמל רב מצליחה לאסוף את הכסף הדרוש לה לנסיעה לפריס.

האם גברת האריס תגשים את חלומה? מומלץ בחום ובאהבה.

"סיפו- סיפור לא גמור" מאת יובל אלבשן

מי הילד המופיע על האיור בכריכת הספר וכיצד נגמר "סיפו לא גמור"?

סבא שמואל כותב ספרים. נכדו עילם מבלה במחיצתו של הסב שעות רבות ויום אחד הוא מוצא דפי טיוטה זרוקים בפח אשפה .עילם קורא את הכתוב ומבקש מסבו להמשיך את הסיפור. לאחר שכנועים רבים מסיים הסב את הספר ומגלה לנכדו שזה סיפור חייו . בעמוד הראשון כותב הסב הקדשה לנכדו עילם: "לנכדי הטוב עילם, שמור על הספר והוא ישמור עליך!" הספר מוצג בתערוכה בינלאומית לספרים בפולין. פיליפ, ילד פולני , מבקר בתערוכה עם הוריו ומגלה שעל כריכת הספר איור של ילד. פיליפ מופתע לגלות שהילד המאויר דומה לו מאד. אביו מופתע גם כן . ומכאן חלה תפנית בסיפור. פיליפ חוקר את התעלומה ומגלה פרטים  נסתרים על המשפחה, סודות  שהיו חבויים במשך עשרות שנים.

ספר יפה ומרגש , מומלץ לתלמידי הצעירים יותר ,הלומדים בכתות ד'-ו'.

 "הצד האחר של האי" מאת אלגרה גודמן
האם הייתם רוצים לחיות על אי? כיצד הייתם מסתדרים בעולם הנשלט בידי תאגיד ענק שבראשו עומדת ישות מסתורית?
האם הייתם רוצים לחיות בעולם שבו אין עצב ולא אלימות, עולם שבו לכל משפחה מותר להוליד רק ילד אחד?
גיבורי הספר "הצד האחר של האי" חיים בעולם עתידי, עולם ללא אלימות, עולם בו כל המשפחות חייבות להישמע לנהלים קפדניים ונוקשים וחייבים לנהוג על פיהם. אך משפחתה של אונור, גיבורת הסיפור, היא משפחה יוצאת דופן ואינה נשמעת לכללים של התאגיד המכתיב כיצד יש לחיות באי.
אונור מנסה להשפיע על הוריה להתנהג על פי הכללים, להיות "כמו כולם" אך אז מתמוטט עליה עולמה והיא נחשפת לאירועים שונים וקשים על האי.
הספר מעורר מחשבה ועוסק בבעיות חשובות מאד : כיצד יראו  חיינו בחברה לא דמוקרטית, בה היחיד מדוכא ונטול זכויות. חברה בה שולט "אח גדול" על חופש המחשבה והפעולה. 
מומלץ לקוראים בכתות ו'-ח'.


"מרק שבור "- מאת ג'ני ולנטיין
"... יש עוד משהו", אמרה. "אני צריכה לתת להם משהו אחר. אני צריכה לספר לך משהו".
"מה?" מה עוד היא יכולה לשלוף עכשיו? מה עוד היא מסתירה?
"אני לא יודעת איך לומר את זה, אז אני אראה לך את אלה...."
מה מסתתר מאחורי השם "מרק שבור" ומה מסתירה בי, חברתה הטובה של רואן, גיבורת הספר?
זהו ספור מרגש ונוגע ללב המתאר התמודדות של נערה בת 15, בשם רואן, עם מות אחיה, ג'ק  ועם דיכאון אמה. רואן מתמודדת עם מצבים קשים עבור מבוגרים ועל אחת כמה וכמה לנערה.
היא מתמודדת עם הקשיים בתבונה, באהבה ובדאגה לכל בני משפחתה.
כשהיא פוגשת נער זר, יפה תואר ומסתורי (הרפר) חלה תפנית בחייה מלאי ההפתעות והתעלומות.
קשה לעזוב את הספר . קראתי ונהניתי ואני ממליצה עליו לתלמידים בכתות ז'-ח' וגם לכל המורות שלנו.
לקרוא ולהנות מסוף מפתיע ביותר!!


"איש המאפיה אל קפונה מכבס לי את החולצות" מאת ג'ניפר צ'ולדנקו
ספר מרגש ומרתק המתאר התמודדות  מעוררת השראה של נער בשם מוס.
למוס- נער בריא , חברותי וספורטאי אחות הסובלת מאוטיזם. הקירבה ביניהם מדהימה. מוס מתמודד עם הילדים בגילו ומקבל את אחותו על מגבלותיה. אינו  מסתיר אותה מהסביבה, אלא להפך -לוקח אותה לכל מקום אליו הוא הולך . מוס משמש השראה להתמודדות ילדים בריאים עם בן משפחה  חריג/ה.
במהלך הקריאה היכרתי פן חדש  באישיותו של אל קפונה והוא הנדיבות . ידעתי שהוא היה פושע אכזר ואיש מאפיה אך היה בו גם צד אחר . קפונה הקים את בית התמחוי הראשון בארה"ב. (מסעדה המספקת ארוחות חינם לנזקקים)  כמו כן הופתעתי לגלות שבכלא אלקטרז חיו משפחות  סוהרים עם ילדיהם. 
מתאים לקוראים בכתות ז'-ח'

ספרים חדשים ומומלצים

אלה פורת מכתה ג'1 ממליצה על הספר "אסור לדבר על זה" מאת נעמי שי

הספר נועד לילדים שאוהבים סיפורים מהחיים. סיפורים אמיתיים. הספר גם מתאים לילדים שאוהבים הרפתקאות.

מסופר על הקשר הטוב שבין שתי אחיות-אחת קטנה ואחת גדולה ועל סוד גדול במשפחה.

מהספר למדתי שתמיד צריכים להיות פתוחים ולומר את האמת.

אהבתי במיוחד את גיבורת הספור, רותי, בגלל שהיא חקרה והגיעה לאמת וחשפה את הסוד.

אלעד לוי מכתה ד'2 ממליץ על הספר "זוטו" שכתב אודי אהרוני

האם פעם תהיתם איך זה להיות וירוס מחשבים? האם פעם חשבתם מה קורה בתוך המחשב? אם כן- הספר הזה הוא בשבילכם!

וירוס קטן בשם זוטו מתחבא מאנטי וירוס בשם "מגן כסף", במהלך ההרפתקה הוא פוגש בסופר מדיה 2.0- תוכנת סרטים שהוחלפה בגרסה חדישה יותר- סופר מדיה 3.0 ובניוטון- מחשבון שעשה למשתמש בו טעויות. 

בספר מושגים שונים מתחום המחשבים ומי שלא מכיר את המושגים האלה יכול לדפדף לסוף הספר ושם למצוא את ה"זוטופדיה" - מדריך למושגי הספר.

הספר מדהים וחינוכי כיוון שהוא מסביר מושגים חדשים ומעורר את המחשבה עליהם. מהספר לומדים שגם מי שחטא בעבר יכול להפוך לגיבור.

מומלץ ביותר!!!

מסיכות- ולא רק בפורים

כתב ואיר תירי דדיה
מצרפתית: תור גונן

יופיו של הספר "יקובה" הוא באיורי הפחם והדיו היפיפים ובטקסט המצומצם. כוחם של האיורים גדול והספר אינו זקוק להרבה מילים. ילדי כתות ג' קראו את הספר בכיתה, התפעלו מהאיורים וצפו בסרטונים המתארים טקסים בשבטים אפריקאים. ניתחנו יחד את האפיונים האמנותיים של המסיכות: הסימטריה, ההגזמה, הגאומטריה, ההשראה מעולם החי, השימוש בחומרים מן הטבע ועוד... 



את המסיכות שיצרו הילדים תוכלו לראות בסרטון שלפניכם, המלווה בשיר  "אפריקה" ששרה יהודית רביץ

משחקי הרעב. מאת סוזן קולינס

לא רק לתלמידים!!!

 גם המורות אצלנו בביה"ס התמכרו לספר.

הנה התרשמותה של מלכי ברם, מחנכת כתה ח'1

קטניס, בת ה-16 , חיה במדינת פאנם, מדינה עתידנית, בה מונהגים חוקים נוקשים שהעונש על רובם הוא הוצאה להורג. אחד מהם הוא החוק האוסר את הציד, מה שלא מונע מקטניס לבלות את ימיה ביער כשהיא מפזרת מלכודות ויורה בחץ וקשת. קטניס וחברה הטוב גייל מודעים היטב לסכנה שבה הם מעמידים את עצמם, אבל העוני והרעב שולחים אותם בכל יום אל היער כדי לקיים את המשפחות שלהם. אלא, שהסכנה להיתפס כשהם עוסקים בציד היא הדאגה האחרונה של קטניס וגייל, כשמשחקי הרעב עומדים בפתח. פעם בשנה מחויב כל מחוז במדינה לשלוח שני נציגים – נער ונערה  אל המשחקים שבמסגרתם עליהם להילחם זה בזה, כשהאחרון ששורד הוא כמובן המנצח.

הגרלת המשתתפים מגיעה, וקטניס מגלה למרבה האימה שאחותה בת ה-12 עלתה בגורל. בלי לחשוב פעמיים היא מתנדבת להחליף אותה, ומוצאת את עצמה בדרכה אל המשחקים יחד עם פיטה, נער בן גילה שאתו לא דיברה מעולם. כך מתחיל "משחקי הרעב",

הממשל מקריב ילדים בכל שנה כבאופן טבעי, הספר מלא בתיאורים קשים של מיתות משונות וצורות התאכזרות. משחקי הרעב משודרים בשידור חי ברחבי פאנם, כאשר כל התושבים מחויבים לצפות בהם. הספר מעורר שאלות קשות בנוגע לתרבות  הריאליטי בה אנו חיים ועד כמה מוכנים נהיה, אנחנו בעולם שלנו, ללכת רחוק כדי להשיג עוד ועוד רייטניג.

הפן של תוכנית הריאליטי דומיננטי בספר באופן מיוחד והוא מקבל ביטוי משמעותי עוד לפני פתיחת המשחקים. מהרגע שקטניס ופיטה נלקחים מהמחוז שלהם אל הקפיטול – עיר הבירה של פאנם, שבה מרוכזת צמרת השלטון ושם יושבת גם הנהגת משחקי הרעב – הם נכנסים אל הטקס שיהפוך אותם משני בני נוער נורמטיביים למכונות הרג משומנות היטב. אבל עוד לפני שלב האימונים הם עוברים טיפול אצל הסטייליסטים שלהם: במשך שעות מתקינים להם תסרוקות, איפור ותלבושות מפוארות כדי שיהיו מוכנים לתהלוכה שבה מוצגים המתמודדים של השנה. קטניס, באופן טבעי, מתגלה אחרי טקס המהפך ליפיפייה עוצרת נשימה. פיטה נשאר חמוד כשהיה קודם, אבל בעת הראיונות אתו הוא מגלה כי כבר 11 שנים שהוא מאוהב בקטניס, מה שכמובן מעורר את העניין ומכניס לסיפור מתח על צמד הנאהבים חסרי המזל, שנגזר עליהם להילחם זה בזה עד מוות.

הספר מרתק  ועוצר נשימה וזאת למרות, ואולי דווקא, בגלל האכזריות שבו. אני ממליצה עליו לתלמידי כתות ז' ומעלה. בסיום הספר שאלתי את עצמי:  האם תרבות הריאליטי בעולמנו  עלולה  להגיע ל"משחקי רעב" כמו בספר?

האם הצופים בתוכניות ריאליטי מודעים לניצול המשתתפים על ידי מפיקי התוכניות כדי לממש את רצונותיהם ולהגביר את כמות הצופים?

האם האנשים המשתתפים בתוכניות הריאליטי יוצאים נשכרים (חוץ מכסף) מהתוכניות?

                                                                                                          מלכי ברם

שאלו אותי היום תלמידים אם נוכל להזמין לספריה סופרים אורחים לא ישראלים. לצערי, כמובן שלא.
אבל- לכל קוראי הסדרה "משחקי הרעב" מצורף קישור לראיון באנגלית עם הסופרת סוזן קולינס . הראיון אמנם ללא תרגום,  אבל זו הזדמנות נהדרת לשפר את האנגלית....

בראיון, מספרת קולינס, על מקורות ההשראה שלה בכתיבת הספרים במיוחד סיפורי המיתולוגיה היוונית.
הספר השלישי "עורבני חקיין" הגיע לספריה!  
http://www.youtube.com/watch?v=H5Z9Wt0WeFE
                                                                 תמי

משחקי הרעב

מאת סוזן קולינס

"ניצחון יביא עושר ותהילה , הפסד יביא מוות בטוח ."

ספר מותח , מרגש ומרתק . לא הצלחתי להניח אותו מהיד ! המתח רק הולך וגובר .

בסיפור העתידני הזה מסופר על מדינה ושמה פאנם . פאנם מחולקת ל-12 מחוזות ועיר בירה – הקפיטול . כל מחוז לוקח חלק בשירות הקפיטול . קטניס , נערה בת 16 , חיה במחוז 12 , המחוז האחראי על כריית פחם . מאז שאביה של קטניס מת , היא לקחה על עצמה את האחריות לדאוג למשפחתה , לאימה , לאחותה ולעצמה . בכל אביב , מתקיימים משחקי הרעב . 24 בני נוער , שניים מכל מחוז , מתחרים זה בזה עד מוות על מנת לשעשע את תושבי הקפיטול . ביום האסיף , היום שבו מגרילים את שמות המיועדים , בני הנוער שישתתפו במשחקים , כל מה שקטניס יכלה לחשוב עליו הוא "רק לא אני , רק לא אני " . אך זה לא עזר . האם קטניס תשרוד את המשחקים ? או ,שדווקא יהיה  זה חברה למחוז , פיטה , שחייה חשובים לו לא פחות מחייו שלו ? אני לא יכולה לחכות לספר השני בסדרה , שיתורגם לעברית בקרוב . אני ממליצה בחום לקרוא את הספר . אף על פי שהספר מתוייג בתור ספר לנוער , גם מבוגרים יכולים להנות ממנו .

הספר ממחיש את תרבות הריאליטי בצורה מוגזמת . אחד ממוסרי ההשכל שהבנתי מהספר הוא שעם תרבות הריאליטי שקיימת בימינו , מצבנו ידרדר בקצב מהיר ומשחקי הרעב יתחילו להתרחש במציאות . ספר מדהים , לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו , עד עכשיו קראתי אותו כבר 3 פעמים , ועדיין לא השתעממתי . מומלץ , מומלץ , מומלץ !  (הסרט, דרך אגב, כבר בדרך. ) לכתות ז'-ח'.

                                                                                                                    הגר ויינשטיין

מפגש עם הסופרת נעמי שמואל

הסופרת נעמי שמואל כתבה את הספרים "אבא חום", "בנו של צייד האריות", "ילדת הקשת בענן" ועוד כעשרה ספרים. 

המפגש החל בסיפורה האישי. נעמי סיפרה לנו שעלתה לארץ מאנגליה כשהייתה בת חמש, ומאוד אהבה את הארץ.

בעלה אתיופי, שעלה לארץ כנער ורוב ספריה מספרים על הקליטה של הילדים שעלו מאתיופיה. נעמי הראתה לנו תמונה של ארבעת בניה; דניאל, מיכאל, יגאל ואייל, (וגם של אשתו החדשה של דניאל, עדי.)

את הספר "אבא חום" כתבה נעמי לבן שלה, דניאל, כשהיה בן חמש. בגן, הילדים לא קיבלו יפה את העובדה שצבע העור שלו שחום, ולא היו חברים שלו. הגננת החליטה לעשות פעילות בגן "שונה אבל שווה" וביקשה מנעמי לכתוב את סיפור העלייה של אביו. וככה, נולד הספר הראשון. נעמי הראתה לנו ציורים מתוך הספר, שהיא בעצמה ציירה, ואת אותה תמונה- בצילום אמיתי מאתיופיה.

על הספר "ילדת הקשת בענן", סיפרה לנו נעמי סיפור אישי מילדותה: כשהייתה בת 11, חזרה שוב לאנגליה, ובאחד הימים יצאה עם כיתתה לטיול. היא חיפשה תיק לטיול, ומצאה תיק מישראל. תיק של תנועת הצופים. על התיק היה כתוב 'ישראל' ונעמי, ניסתה למחוק את השם עם טוש. באותו הרגע נכנסה אמה לחדר, ראתה שנעמי מוחקת את המילה "ישראל", והחלה לבכות. אותו דבר קרה בספר "ילדת הקשת בענן". כשמסקרם מחקה את שמה מתיק האומנות שלה, אמה נכנסה לחדר. נעמי הזכירה לנו ,שחשוב מאוד לא למחוק את הזהות שלנו, כי היא בעצם מי שאנחנו, ואסור לנו להתבייש בזה. בנוסף, ראינו סרט שילדים במגמת קולנוע בבת-ים יצרו בעקבות הספר.

מאוד נהנינו מהמפגש עם נעמי שמואל, וילדים רבים מהשכבה רוצים עכשיו לקרוא את ספריה.  

                                                                                                שחר יניב, ו'1

ביקור הסופר ינץ לוי בספריה

השבוע נפגשנו עם ינץ לוי. הוא סיפר לנו סיפורים מצחיקים מילדותו. הוא סיפר על המורה שלו מכתה ג', שהיתה צעקנית מאד. הוא סיפר לנו על האחיינים שלו, שבזכותם הוא התחיל לכתוב את הסיפורים על דוד אריה. ראינו כמה איורים של יניב שמעוני שלא מופיעים בספר. באיורים רואים את דוד אריה קצת שונה. אני קראתי את שלושת הספרים ואהבתי במיוחד את הספר על דוד אריה בערבות רומניה. ההרפתקאות בו מרתקות במיוחד 

                                                                                עומר 

ינץ סיפר לנו איך המורה שלו מכיתה ג' שברה לו את הקלמר האהוב עליו מפלסטיק קשיח. זה היה ממש מצחיק!

הוא סיפר על הספר החדש שלו שנקרא  "סיפורי איש היער". ראינו איך המאייר של הספר, יניב שמעוני, צייר את דוד אריה לפני שהספר התפרסם.  ראינו את השינוי שעבר על דוד אריה. בהתחלה היו לו משקפים מרובעים וחיוך רע ובלי מטפחת אדומה ורק לאחר שינויים התקבל דוד אריה כמו שהוא היום בספרים. את הרעיון לכתיבת הספרים קיבל ינץ בזמן שעשה בייביסיטר לארבעת האחיינים שלו. הוא חשב שיהיה כייף לשמור עליהם אבל כשהגיע אליהם הביתה הילדה הקטנה בכתה וצרחה ואמרה להורים שלה "אל תלכו, אל תלכו" וינץ לא ידע מה לעשות. היא לא רצתה לא לשחק ולא לאכול. רק כשהוא שאל אותה "את רוצה לשמוע איך דוד אריה נתקע פעם על ענן?" היא נרגעה והפסיקה לבכות. מאז בכל פעם כשהוא בא לבקר את האחיינים שלו הוא סיפר להם עוד סיפור על דוד אריה ובסוף הוא שלח את הסיפורים להוצאת הספרים והם הסכימו לפרסם את הספר.

                                                עילאי  ואלון