ילדי החטיבה הצעירה בעקבות גדליהו והמיסטוק

ילדי כתות ב', המתארחים אצלנו בספריה בכל יום ששי ,קראו את הספר "גדליהו והמיסטוק" שכתב ואייר דוקטור סוס. 
בסיפור יורד מן השמים מיסטוק: מין חומר שהוא כמו מסטיק- רק בצבע ירוק ויוצר צרות צרורות על פני הארץ. לאחר הקריאה כולנו הסכמנו שטוב שיורד עלינו רק גשם מן השמים ולא שום דבר חדש ומיוחד!!!


לפניכם קטע מהסיפור
עוד מדברים על זה בארץ בוץ. קוראים לזה  השנה-שהמלך-התרגז-על-השמים. וגם מזכירים את הנער המשרת, גדליהו קובי, שרק בגללו המלך ההוא והשמים ההם לא הרסו את הארץ הקטנה ההיא.

גדליהו כבר הספיק לראות את המלך מתרגז הרבה-הרבה פעמים. אבל בשנה ההיא, כשהמלך התחיל להתרגז על השמים, גדליהו פשוט לא ידע מה לחשוב. המלך הזקן התרגז כל השנה ההיא. כל השנה הוא הסתכל למעלה, אל האוויר שמעל לארץ בוץ, רוגז וממלמל אל תוך שפמו המלכותי: אוף! הדברים האלה שיורדים מהשמים שלי!

באביב, כשירד הגשם הוא התרגז בגלל זה. כל הקיץ כשהשמש זרחה הוא התרגז בגלל זה. בסתיו כשהיה ערפל, הוא התרגז בגלל זה, ובחורף, כשירד שלג, הוא התחיל לצעוק: השלג הזה! הערפל הזה! השמש הזאת! הגשם הזה! נמאסו לי ארבעת הדברים האלה שיורדים מהשמים שלי! המלך אמר: אני רוצה שאתם תורידו לי מהשמים שלי, משהו שעוד לא ירד אף פעם באף ממלכה אחרת, מה אתם יכולים לעשות? מה תעשו?

רגע אחד עמדו המכשפים וחשבו, ממצמצים בעיניהם הבורקות, ואז הם אמרו מלה אחת: מיסטוק.

מיסטוק? מה זה? שאל המלך.

            זה לא כמו גשם או ברד

            זה לא כמו כלום אשר ירד,

            לא יודעים גם את הטעם

            לא מיסטקנו עוד אף פעם.

            הם השתחוו ופנו לכיוון הדלת

            אנו הולכים מפה עכשיו

            אל הר הקסם מִיכָּתַב  

            נקסום קסמים עד בוקר אור

            יהיה פה מיסטוק כשנגמור...

מה קרה לאחר מכן? המיסטוק החל לרדת אצלנו בספריה וכיסה את ציורי הילדים. לא מאמינים? צפו בציורים ותראו...

זהירות, מכשפות בספריה!!!!!

בעקבות "המכשפות" מאת רואלד דאל

המשקה הסודי מאת סתיו ברקאי, כתה ד2
פעם אחת, לפני הרבה שנים חיו שלוש מכשפות ביער. למכשפות קראו: צילה, גילה וטילה. שלושת המכשפות שנאו מאד ילדים. יום אחד עלה לטילה רעיון: להכין לילדים שיקוי סודי, מי שישתה אותו יהפוך לזבוב. המשקה יכיל בתוכו ביצי צפרדעים, שיני עטלפים, גרביים מסריחות ואוזני חמור.
כדי שהשיקוי יפעל צריך להגיד את המילים הבאות:
אברה קדברה עץ חלול מטאטא זרדים וילדים מזובבים

כמה ימים אחרי שהמכשפות הכינו את השיקוי ראתה והריחה גילה חמישה ילדים הולכים ביער לכיוון ביתן. גילה העירה את צילה וטילה ואמרה להן: "קומו, קומו מהר, יש פה ילדים שאפשר לנסות עליהם את השיקוי". צילה וטילה התעוררו ושאלו את גילה: "איך ניתן להם לשתות?". "נגיש להם כוסות ונגיד שזה מים" ענתה גילה. המכשפות שאלו את הילדים אם הם רוצים לשתות והילדים אמרו "בסדר" ושתו. המכשפות שאלו את הילדים אם הם רוצים להישאר שעה נוספת כדי לאכול והילדים הסכימו.

כעבור שעה, ממש בפתאומיות הפכו הילדים לזבובים. המכשפות החלו לקפוץ מרוב אושר והזבובים, שהם בעצם הילדים, החלו לעוף ולברוח מרוב פחד. קפצה גילה ואמרה: "הילדים הזבובים ברחו, איך  נתפוס אותם עכשיו, שכחנו לשים את הפלפל המסריח שהופך את הילדים לזבובים לתמיד".

הילדים הזבובים שיצאו מחלון הבית של המכשפות לכיוון ביתם, עצרו בדרך על שיח פרחים לבנים ומיד הפכו בחזרה לילדים.

שלוש המכשפות ישבו בבית עצובות ובכו על כך שלא הצליחו במשימתן.

ילדי כתות ד' רקחו שיקויים מסוכנים במיוחד....

עכברים, שיקויים וסיפורים בעקבות קריאה בספר

מפגש לתלמידי כתות ג'-ד' עם הסופר אלדד אילני

ביום ששי נפגשנו עם הסופר אלדד אילני.
אילני כתב את שלושת ספרי הסדרה "הספור המושלם". אלדד קרא בפנינו את הפרק הראשון בספר החדש "מסע בכדור פורח" וגילה לנו כבר שהספר הרביעי בדרך. צפינו באיורים של המאייר יניב שמעוני. ראינו איורים בשחור ולבן- עוד לפני שנצבעו. אילני הסביר לנו על השינויים שעברו חלק מהאיורים: באיור המתאר את שלושת  הסינים   יניב צייר את הכובעים שלראשם קטנים ועגולים ,אבל בהוצאת הספרים נזכרו שהסינים צריכים לחצות את הנהר עם הכובעים הללו ולכן הם חייבים להיות גדולים ושטוחים והוא שינה את האיור .היה מעניין מאד לשמוע איך נוצר ספר , המפגש היה מרתק.
           אודליה צימברג, ד'2

ילדי כתות ג' ציירו בהשראת הספור המושלם. צפו באלבום התמונות שלהם

"תופים, בנות ועוגת שברים" מאת ג'ורדן זוננבליק

"....וזה הדבר הכי-הכי נורא לגבי השבעה באוקטובר האחרון, הרגע האחד שעליו לעולם לא אסלח לעצמי..."

סטיבן הוא נער מתבגר רגיל, שרק רוצה להנות מהתיכון כמו כל נער ולפנטז על "השווה" של השכבה , אבל ביום אחד כל זה משתנה.

לפני השבעה באוקטובר סטיבן היה עושה הכול כדי להיפטר מאחיו. אבל אז הוא מגלה שאחיו חולה במחלה קשה  ולומד להעריך את משפחתו.

סטיבן אוהב לנגן בתופים. בכל פעם שהוא מתוסכל ועצוב הוא מוציא את תסכוליו בנגינה על התופים ומשתפר מפעם לפעם.
בגלל המחלה של אחיו הוא הופך להיות, בעיני כל בית-הספר, נער מסכן שיש לרחם עליו. המורים מאפשרים לו לשפר את הציונים גם כשלא מגיע לו. 
בעקבות הטיפולים במחלה, מצבה הכלכלי של המשפחה מידרדר ואין להם דרך לממן את שיעורי התופים של סטיבן.  סטיבן לא רוצה להפסיק לנגן ומנסה למצוא פתרון.
חבריו של סטיבן עוזרים לו , הם מוצאים את הפתרון-  וכל ילדי מקהלת בית הספר עוזרים במימוש הפתרון.

בבית החולים שבו מטופל אחיו,פוגש סטיבן נערה חולה בת גילו .ממנה הוא לומד שעליו לעמוד תמיד לצד אחיו. אחותה הגדולה נמצאת במדינה אחרת ולא תומכת בה, היא יודעת מה ההרגשה.

הספר ריגש אותנו עד דמעות כשקראנו אותו.
רוצים לדעת איך משפחתו של סטיבן מתמודדת עם הקושי הכלכלי?
מה קרה לאחיו של סטיבן? מה הוא הפתרון? 
ומה עם הנערה שפגש בבית החולים? 
מהי עוגת שברים?
תקראו את הספר ....ותגלו
הספר מתאים לקוראים בכתות ו'-ח'
                                                           ליהיא צדוק ודניאלה סיטון, ח'1

שבוע הספר העברי

השבוע ציינו את שבוע הספר במגוון אירועים: משחקים, מפגשי סופר ושעת סיפור. לפניכם סרטון קצר המתעד את הפעילויות. תודה לכל מי שעזר ותמך, ובמיוחד תודה לילדים מכתה ז' שניצחו על כל הפעילויות ביד רמה ובהרבה אהבה ושמחה.

מעשה בפ"א סופית מאת נתן אלתרמן

תערוכה מיוחדת לכבוד שבוע הספר ושנת השפה העברית.


ילדי כתות ד' קראו את השיר של נתן אלתרמן ופירשו את המילים הלא מובנות בעזרת מילון. (לא מצאנו את פירוש המלה "זשרץ" - מישהו יודע?) 


כל תלמיד בחר מילה המסתיימת בפ"א סופית ועיצב אותה בסביבה פיסולית עשירה בדימויים חזותיים המייצגים את המילה. 
לפניכם סרטון בו אפשר לצפות בעבודות היפות של הילדים.

"דג הוא דג" ליאו ליאוני

צפו בעולמות התת ימיים שיצרו ילדי כתות ב' 

בעקבות הסיפור "דג הוא דג" שכתב הסופר והמאייר ליאו ליאוני.

פלסטלינה ופנדה על קרטון ביצוע

                                    בקצה היער היה אגם קטן. ושם, בין צמחי המים, שחו להם השנים-דג צעיר וראשן זעיר.

הם היו החברים הכי טובים, תמיד יחד.

בקר בהיר אחד גלה הראשן שבמשך הלילה צמחו לו שתי רגלים קטנטנות.

"תראה", הוא אמר בגאווה, "תראה, אני צפרדע."

"איזה שטויות," ענה לו הדג הקטן. "איך זה שאתה צפרדע אם רק אתמול היית דג קטן בדיוק כמוני?"

הם התווכחו והתווכחו עד שלבסוף אמר הראשן, "צפרדע היא צפרדע, ודג הוא דג, וככה זה."

עברו שבועות, ובינתיים גידל הראשן גם רגלים קדמיות זעירות, וזנבו הלך ונעשה קטן מיום ליום. ואז, יום בהיר אחד, כשהפך כבר לצפרדע ממש, הוא טפס ועלה מן המים אל העשב שעל גדת האגם.

גם הדג הקטן גדל בינתיים והפך לדג בוגר ומרהיב. פעמים רבות הוא שאל את עצמו לאן נעלם החבר הטוב שלו- זה עם ארבע הרגלים. אבל ימים ושבועות חלפו, והצפרדע לא חזר.

והנה יום אחד, בקפיצה מתיזה ועליזה שהרעידה את צמחי המים, חזר הצפרדע לאגם.

"איפה היית?" שאל אותו הדג בהתרגשות.

"הסתובבתי בעולם, קפצתי מפה לשם," ענה הצפרדע, "וראיתי דברים יוצאים מן הכלל."

"איזה דברים?" שאל הדג.

"ציפורים," ענה הצפרדע כיודע סוד. "ציפורים!" והוא סיפר לדג על הציפורים- שיש להם כנפיים ושתי רגלים ונוצות בהרבה-הרבה צבעים.

בזמן שהצפרדע דיבר, ראה החבר שלו בדמיונו ציפורים עפות כאילו היו דגים גדולים עם כנפיים.

"ומה עוד ראית?" שאל הדג בסקרנות.

"פרות," ענה הצפרדע. "פרות! עם ארבע רגלים ועם קרניים, והן אוכלות עשב, ויש להן שקיות ורודות מלאות בחלב.

"וגם אנשים!" הוסיף הצפרדע. "גברים, נשים, ילדים!" והוא סיפר וסיפר עד שהכל היה חשוך מסביב.

אבל התמונות בראשו של הדג היו מלאות אור וצבע ודברים מופלאים, והוא לא הצליח להירדם. אילו רק היה יכול לקפוץ מפה לשם כמו החבר שלו ולראות את העולם הנפלא.

וכך חלפו להם הימים. הצפרדע נעלם, והדג רבץ לו במים וחלם על ציפורים עפות, ועל פרות שרועות באחו, ועל החיות המוזרות האלה שמתכסות בבגדים ושהחבר שלו קורא להן אנשים.

יום אחד גמלה בלבו החלטה- יהיה מה שיהיה, הוא חייב לראות הכל בעצמו. והוא חבט בזנבו בכל הכוח וזינק מחוץ למים הישר את גדת האגם, ושם נחת על העשב היבש והחם.

הוא נסה לנשום- ולא הצליח. ניסה לזוז- ולא הצליח.

"הצילו," הוא לחש בכוחותיו האחרונים.

למזלו, הצפרדע, שבדיוק צד פרפרים בסביבה, ראה אותו ודחף אותו בכל הכוח בחזרה למים.

עדין המום, צף הדג דקה או שתים, ואז נשם משימה עמוקה, ואל הזימים שלו זרמו מים קרירים וצלולים. שוב הרגיש קל ובלי משקל, ובתנועה קלילה וזעירה של זנבו הצליח לשחות במים לשמאל ולימין, למעלה ולמטה, בשמיניות ובעיגולים, ממש כמו קודם.

קרני השמש התרוצצו בין הגבעולים, וכתמי האור ריצדו על פני המים. העולם הזה היה ללא ספק העולם היפה ביותר בכל העולמות. הוא חייך אל חברו הצפרדע ששט על עלה חבצלת והביט בו באהבה. "צדקת, חבר," הוא אמר לצפרדע. "דג הוא דג."

חתול וכלבה מאמצים משפחה

מפגש מרתק לכתות ב'-ג' עם הסופרת גליה עוז.

גליה סיפרה לנו על שלושת הספרים שכתבה על הכלבה שקשוקה. היא גם קראה בפנינו קטעים קצרים מתוך הספר החדש שלה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא".

שמענו על ההרפתקאות שלה כילדה בקיבוץ. בתקופה ההיא הילדים ישנו ביחד ,בבית הילדים , ולא עם ההורים בבית. הילדים ניצלו את המצב, לא הלכו לישון בזמן  ועשו תעלולים לשומר הלילה ולמטפלת . גליה סיפרה שהלינה המשותפת הייתה כייפית להם, לילדים.

כבר כילדה,היא אהבה לספר סיפורים מפחידים לשאר הילדים בקיבוץ .היא סיפרה להם לפני השינה סיפורים מהדמיון, אבל מכיוון שהיא לא כתבה אותם הם נשכחו.

חלק מהדמויות בספרים לקוחות מהמציאות: כמו הכלבה שלה ,שדומה מאד בהתנהגות לשקשוקה מהסיפור או יולי , גיבורת הסיפור, שדומה חיצונית לבתה של המאיירת-תמר נהיר-ינאי (שהפכה עם הזמן  לחברה של  גליה).

   זה מעניין  ובעיקר מרגש לפגוש סופרת . גליה סיפרה שיש לה חתול תוקפני בדיוק

   כמו החתול בספר החדש.

   היה מצחיק לשמוע איך בעלי חיים שונים מגיעים אל גליה הביתה והם בעצם מאמצים אותה ולא היא אותם. כך היה עם הכלבה שלה וגם עם החתול שהיא מגדלת.  ובאמת,  בספר כתוב ש"שקשוקה מאמצת את המשפחה" במקום שהמשפחה תאמץ אותה .  

 גליה סיפרה לנו  על תהליך הכתיבה של הספרים. כשהיא ישבה ליד המחשב ניגשה אליה בתה וביקשה  שהדמות הראשית בסיפור שתהיה בת, וכך היה.

 אולי, אמרה גליה, אם הבן שלה היה ניגש אליה קודם הדמות הראשית בספרים הייתה בן. 

                                             נועה לייש ופז שוקרון, כתה ג'1

כשההיסטוריה והספרות נפגשות

רשמים ממפגש עם הסופרת אורה מורג.

הסופרת אורה מורג הגיעה למפגש איתנו, הילדים, בספרית בית הספר.

עוד לפני שהחל המפגש, בזמן ההפסקה, ניגשנו אליה והראינו לה את העבודות שכתבנו בעקבות הקריאה בספרים .היא עיינה בעבודות והרגשנו שהיא התרשמה מאד (ואפילו חתמה לנו על העבודות...)

בתום ההפסקה התכנסנו כל ילדי שכבת ה' למפגש.

מורג הציגה את עצמה בפנינו כסופרת הכותבת ספרי מתח לנוער.  ספרים העוסקים בנושאים היסטוריים.

בשקופית שהיא הקרינה הוצגו כל ספריה והשנים שאירועי הספר התרחשו בהם. הבנו שהספרים מתארים אירועים שקרו על פני יותר ממאה שנה. 

היא הסבירה לנו  שהספרים משלבים בתוכם עובדות היסטוריות וסיפור דמיוני.

ראינו  מכשיר מורס אמיתי בן מאה שנה. אותו מכשיר ממש כמו שהופיע בספר "המרגל שבא מן הים". היא הדגימה כיצד משתמשים בו ואפילו הצלחנו לפענח כמה מילים.

שמענו ממנה על ה"אניגמה". ה"אניגמה" הוא מכשיר הצפנה גרמני שהשתמשו בו במלחמת העולם השנייה. בספר "אניגמה-סוד הצופן הגורלי" מתואר כיצד הבריטים הצליחו לפענח את הצופן . צפינו בסרטון שמסביר כיצד משתמשים באניגמה. (הסרטון מופיע כאן בתחתית הכתבה ותוכלו לצפות בו)

את ההשראה לכתיבת הספרים היא קיבלה משנות ילדותה בבת גלים שבחיפה וממקומות בהם הסתובבה וגדלה .רוב האירועים והמקומות המתוארים בספרים הם אמיתיים.

לסיום, שמענו על הספר הבא שעומד לצאת לאור ושמו "בחזרה אל הבונקר". הספר יספר על ימיו האחרונים של היטלר בבונקר.

המפגש היה מהנה ומרתק. ראינו שאורה מורג התרגשה מהעובדה שקראנו רבים מספריה.

                                                                                אופיר אשכנזי ,ה' 2

סרטון המסביר כיצד פועלת מכונת האניגמה

מחליקיים של כסף/מרי מייפס דודג'

משפחה עניה חיה בהולנד ושמה משפחת ברינקר. ההורים רף ומאטי , הילדים הנס וגרטי. רף עובד בתיחזוק סכרים. יום אחד, במהלך עבודתו, נפל בול עץ על ראשו ומוחו נפגע. הוא הפך לנכה ואלים. במקרה, לאחר 10 שנים פגש הנס רופא מנתח שמסכים לנתח את רף ללא תשלום מכיוון שהתרשם מטוב ליבו. הניתוח הצליח ורף הבריא. לפני פציעתו החביא רף מטמון שאף אחד לא ידע את מקומו. מטמון שהיה יכול לעזור למטי בכל השנים שרף חלה. האם נמצא המטמון? מי זכה בתחרות ההחלקה על הקרח החשובה שנערכה בעיר אמסטרדם? קיראו וגלו.    
                                               עומר ליבוביץ, סתיו ברקאי ונועה לייש, ג'1

למדתי מהספר הרבה על הולנד.למדתי שהמים גבוהים מהיבשה ולכן יש הרבה סכרים בהולנד. בחורף המים קופאים ואנשים מחליקים על התעלות הקפואות. הסירות משמשות כאוטובוסים ומכוניות.  רון ליסננסקי, ג' 1 

הכרנו את הסיפור על הילד ששם את אצבעו בסכר וכך הציל את כל תושבי המדינה. בהולנד יש הרבה תחנות רוח. בהולנד אין הרים, הארץ שטוחה. אין אבנים בהולנד ומי שצריך אבנים קונה אותם בחנות.      

                                                                                   עילאי יונה וערן גורדון

הדמות שאהבתי במיוחד הוא הנס. הנס הוא ילד נדיב מאד ולמרות שהמשפחה סובלת  כי אין להם כסף הם מסתדרים טוב מאד בזכות האהבה שלהם והנדיבות.

                                                                                  דור בר-און ולידור בר

הציורים שלנו בעקבות הספר

הסיפור המופלא של הלן קלר מאת לורנה היקוק

הלן קלר נולדה באלבמה שבארצות הברית בשנת 1880 ונפטרה בשנת 1968. כשהייתה בת 19 חודשים חלתה במחלה שהפכה אותה לחירשת ועיוורת. בילדותה, היו להלן הרבה התקפי זעם. בגיל שבע הזמינו להלן מורה פרטית בשם אן סאליבן. אן בעצמה היתה כבדת ראייה והיא לימדה את הלן לתקשר בעזרת כתיבה באצבעות. ביום אחד למדה הלן 30 מילים.הלן התעקשה לדבר כמו כל האנשים והצליחה לאחר מאמץ לומר את המשפט הראשון שלה: "אני כבר לא אילמת". לספר קוראים "הסיפור המופלא של הלן קלר" כי הוא מתאר את הדברים הטובים שקרו להלן, את ההתפתחות שלה, את המהירות שבה היא קלטה כל דבר וזה ממש מופלא. הלן היתה ילדה מופלאה וחכמה. היא סיימה את הקולג' בהצטיינות ואפילו קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית.כשקראנו את הספר הרגשתי לפעמים עצב על הלן אבל היו גם קטעים  שהרגשתי שמחה.                                  אופק רז, ד'1

כילדה, הלן לא הצליחה להביע את עצמה ואת רצונותיה. היא היתה מתרגזת ונתקפת התקפי זעם. היתה משתרעת על הרצפה, בועטת, מכה וצורחת. היא היתה גם מאד מפונקת כי ההורים שלה ריחמו עליה ותמיד נתנו לה לעשות מה שהיא רוצה. אן סאליבן לימדה את הלן לתקשר בעזרת אצבעות הידיים. המילה הראשונה שהלן הצליחה להבין היתה מים. בבגרותה הפכה הלן לפעילה פוליטית וכתבה הרבה מאמרים וספרים למען מעמד הפועלים. ב-1952 היא ביקרה בישראל וסייעה לאגודת החירשים. ב-1 ביוני 1968 נפטרה הלן בשנתה, 26 ימים לפני יום הולדתה ה-88.                                     טל דוכניאן, ד'2

בטרם מלאו לה שנתיים חלתה הלן קלר והפכה להיות חירשת, אילמת ועיוורת. הלן היתה נחושה להצליח ולמדה קרוא וכתוב. אן סאליבן , מורתה של הלן ,ליוותה אותה במשך 48 שנים. הלן הצליחה לסיים קולג' יוקרתי בהצטיינות בזכות כשרונותיה ונחישותה ללמוד ולהצליח. הסיפור של הלן קלר גרם לי להבין שגם אם אתה לא יכול לדבר או לשמוע אתה צריך להמשיך לנסות להתגבר.               בר נקדימון, ד'1

במהלך הקריאה בספר ראינו גם סרטונים על הלן. אחד הסרטונים הקשים היתה תיאור ארוחת הבוקר בה אן סאליבן מנסה ללמד את הלן לאכול כמו ילדה רגילה- עם מזלג וסכין. רגשותי היו מעורבים בזמן קריאת הספר,  ניסיתי  לחשוב מה עובר על הלן בזמן שאן ניסתה לחנכה להתנהג כרגיל.    אופיר אליהו, ד'2

הלן היא ילדה מוגבלת ביכולת שלה לדבר, לשמוע ולראות. למרות קשייה הרבים, הלן מצליחה להתגבר על הקשיים בעזרת כח הרצון שלה. בתור ילדה עם קשיים כה רבים, הכח של הלן להתגבר עליהם, הוא הישג גבוה ומופלא. אופייה של הלן היה חזק וכשהיא רצתה להשיג משהו היא הצליחה, כמו: לימודים גבוהים, דיבור, ליטוף אריה ועוד. אז זיכרו! אם אתם חושבים שאתם מסכנים כשמבקשים מכם לעשות משהו קשה חישבו על הלן קלר ואז תבינו כמה קל זה בשבילכם. 

                                                                                                  רואי לוי, ד'1צפו בסרט נדיר משנת 1928 ,בו רואים את הלן קלר ואן סאליבן מספרות כיצד למדה הלן לדבר. ולומר את המשפט הראשון שלה : "עכשיו אני לא אילמת"

מפגש מרגש לכיתות ח' עם שלמה פרל, בעקבות ספרו "אירופה אירופה"

שלמה פרל שרד את השואה לא כמו היהודים. הוא שרד את השואה בין הנאצים. פרל למד בבית חינוך לנוער גרמני בו למדו את האידיאולוגיה הנאצית, שמטרתו היתה להכשיר דור המשך לשלטון  בגרמניה. פרל חי בין נערי היטלר 4 שנים, שבשבילו נראו כמו נצח. הוא כל הזמן שאל את עצמו "מה יקרה אם... אם יגלו שאני יהודי. "איש לא רוצה למות לפני שהוא מתחיל לחיות".

הוא לא ידע מאיפה היה לו את הביטחון להתחזות. לא פעם חלם שמגלים את יהדותו. הוא חי בין שני עולמות נפרדים לחלוטין שלעולם לא יוכלו להפגש . כל הזמן היו בתוכו שתי נפשות - נפשות מנוגדות. לילה אחד הוא צייר מגן דוד על החלון  ולמחרת נער נאצי, גרמני טהור, צועק "הייל היטלר" ,חבר בתנועת הנוער של היטלר. הוא לא התחפש לנער נאצי, הוא נהיה לנער נאצי אמיתי. התחיל לשמוח על ניצחונות הגרמנים, התחיל להזדהות עם תורתו של היטלר. בהשפעת החינוך נגד היהודים, התחיל פרל לשנוא את עצמו, לשאול את עצמו: "למה אני בכלל יהודי?!" ועוד שאלות שהעסיקו אותו בקשר לזהותו האמיתית . אך עם נושא אחד לא הסכים... מדוע צריך להשמיד את העם היהודי? הגרמנים חינכו את הנערים שהיהודי הוא השטן. "כשאתה יום יום יושב בכיתה ושומע כמה הגזע הגרמני גבוה והיהודי נחות, אפילו יותר מבעלי החיים... זה לא נתפס". "אותו הנער הנאצי עדיין חי בתוכי" הוסיף ואמר "ואני אוהב אותו -כי הוא אני!". פרל שאל את עצמו האם זה מוסרי לצעוק "הייל היטלר, כשבגטו רוצחים את עמו, את משפחתו וחבריו? האם מותר לו לענוד צלב קרס?  האם זו בגידה?  התשובה היא  שזכותו כל אדם לחיות, "בתור ילד היה לי את הדחף לחיות, יצר הקיום חזק וקיימתי את הציווי של אמי: לחיות בכל מחיר!!! אך היה  קו אדום שהיה אסור לי לחצות : אסור להרוג אדם או לירות בו".

"נולדתי בגרמניה, כשהייתי בן 8 היטלר עלה לשלטון. כשהייתי בן 10,  תלמיד כיתה ג', נשלחתי למנהל, הוא דחף לי פתק ליד ובו כתוב "יהודים לא לומדים בבית הספר הזה יותר",לא הבנתי למה- אני הייתי תלמיד מצטיין, אם לא הכי מצטיין". הוא רץ הביתה ודמעות חונקות את גרונו, בוכה, ומאז לא למד יותר בצורה מסודרת. "החיים הפכו לבית ספר בשבילי", עד היום נשאר פצע שעדיין לא הגליד. כשהגיע לפולין, לעיירה לודז', החלה מלחמת העולם השנייה. במשך 6 שנים מעל מחמישים וחמישה מליון אנשים נרצחו. פולין נכבשה תוך כמה ימים והודיעו כי על כל היהודים להיכנס לגטו. הוריו החליטו לשלוח אותו ואת אחיו יצחק משם... אביו שם את ידו על ראשו ואמר לו: "שלוימל'ה, אל תשכח לעולם מי אתה, תמיד ובכל תנאי תמשיך להאמין בה' והוא ישמור עליך". אמו אמרה לו: "שלוימל'ה, עלייך לחיות". היא נתנה לו ממש פקודה. הם נפרדו ולעולם לא נפגשו שוב. "שתי המילים אלה, שלוימל'ה- עליך לחיות הן מילים חזקות  שנתנו לי את הכוח לשרוד- כוח כזה שרק אמא מסוגלת לתת".

לאחר תלאות מרובות הגיע למזרח פולין. הוא הצטרף כתלמיד לבית יתומים, שם למד כשנתיים. "אלו לא היו געגועים" סיפר פרל "אלא מעבר לזה- סיוטי נפש, וילד עם סיוטי נפש לא מסוגל לקלוט וללמוד דבר". גרמניה כבר כבשה את כל אירופה וב-22 ביוני 1941- פלשו  הגרמנים לברית המועצות . בית היתומים בו חי פרל נמצא קרוב מאד לגבול וכל הילדים ברחו. חלקם נעצרו על ידי הגרמנים והוא ביניהם. הגרמנים החלו למיין את האנשים. הוא ידע שאם יגלו שהוא יהודי- יהרגו אותו בו במקום. פרל בחר בתור הארוך ביותר – הוא ידע שכל צעד מקדם אותו אל המוות... "אמא, אבא, אני עוד לא רוצה למות". רק האינסטינקטים פעלו, פרל חפר בור קטן וטמן את תעודותיו שמוכיחות כי הוא יהודי... פתאום שמע קול: "ידיים למעלה" הגיע תורו... "אתה יהודי?" אם היה עונה שכן, היה מת. וברגע הקשה ביותר בחייו, צריך לבחור בין אבא לאמא, הדת והאמונה או לפי הציווי:"עליך לחיות". הפחד ששיתק אותו נעלם. הוא התמלא ביטחון ובחר באמו, חייך לחייל הגרמני... "לא,אני לא יהודי, אני בן הלאום הגרמני" וקרה הנס :האמינו לו. "אדם רשאי לשקר בכדי להציל את חייו" טען פרל. פרל אמר לנו כי אם היה יודע שהשקר הזה יעשה ממנו נער נאצי וידע מה יבוא אחרי זה, לא היה עושה את זה. מיד הלבישו אותו במדים, נתנו לו נשק והפכוהו למתורגמן מרוסית לגרמנית... לתרגם את בני בריתי ולגזור עליהם גזר דין מוות. קצין הרפואה ביחידה שיחק תפקיד משמעותי בחייו. "שלמה, אמר הקצין, קיימים גם גרמנים אחרים". הקצין הזה, שנהרג מאוחר יותר גרם לפרל להבין שלא כל הגרמנים אותו הדבר. יש גם גרמנים טובים"

פרל סיפר כיצד  במהלך שיעור בו למדו את תורת הגזע קרא לו המורה ללוח, המורה פנה אל הכיתה והדגים על פרל כיצד נראה גרמני ארי טהור. לפי עצמות הלחיים, האף, רוחב הגולגולת ועוד..

לקראת סוף המלחמה חזר לעיר הולדתו והחליט ללכת לגטו לחפש את הוריו. השער לא היה סגור לגמרי. פרל נכנס לתוך הגטו. קריאת השומר הגרמני עצרה אותו: "היי אתה לא רואה, פה גרים רק יהודים. תצא מיד יש כאן מחלות ומגיפות" ונתן לו עצה: "אם אתה רוצה להגיע לצד השני,סע ברכבת החשמלית".במשך יותר משבוע נסע פרל ברכבת, כמה פעמים ביום, הציץ דרך החלון וראה מראות זוועה בגטו. פעם אחת גם ראה את אמא שלו, עטופה במטפחת ראש. זו היתה הפעם האחרונה שראה אותה.

"כשהסתיימה המלחמה, חזרתי להיות שלמה, הילד היהודי. לא היה קל לחזור להיות יהודי- זה היה תהליך ". מצאתי את אחי יצחק ולאחר הכרזת המדינה עליתי לארץ ישראל. נסעתי ישר לירושלים והצטרפתי ללוחמים במלחמת העצמאות.    
                                                        גל פרבמן, כתה ח'2

מי שמעונין  לצפות בהרצאה. מצ"ב קישור להרצאה מצולמת שנערכה עם שלמה פרל.

תולדוט - הרצאות מצולמות

חידה משפחתית

לקראת יום המשפחה אותו אנו חוגגים השבוע ,הנה לכם חידה, שכדאי לשתף את כל בני המשפחה בפתרונה.

בסרטון שלפניכם רמזים רבים-הן במוסיקה והן בתמונות, לשלושה ספרים יפים ומענינים הניתנים להשאלה אצלנו בספריה. הספרים  מומלצים לקריאה לכל בני המשפחה . נחשו מהם הספרים ושילחו את התשובה לכתובת:
tami_hasel@walla.com.

ביו הפותרים נכונה יוגרל פרסים!!!

אז קדימה. לקרוא לאמא, לאבא, לסבא , לסבתא, לאחים....
הזוכה בתחרות : בן בורן מכתה ז'
כל הכבוד!!!!!
תודה לכל המשתתפים.
הספרים הם: הבכור לבית אב"י/דבורה עומר
אהבת איתמר/דבורה עומר
הסיפור על אליעזר בן יהודה/תמי שם טוב

קלמנטיין מאת שרה פניפקר

"רעיונות נפלאגדיים תמיד קופצימצים לי בראש"- זה המשפט המייחד את  קלמנטיין ומוביל אותה לעשות מעשים שמסבכים אותה בצרות.

קלמנטיין הוא ספר הרפתקאות, העוסק בחייה של קלמנטיין היצירתית ומלאת הרעיונות- שחלקם גאוניים וחלקם שובבים ומצחיקים.
היא קוראת לאחיה בן השלוש בשמות של ירקות: "ברוקולי", "קישוא" ו"כרוב". לחתולים היא מעניקה שמות מתוויות של מוצרים הנמצאים בחדר האמבטיה: "פלואוריד" ו"פינצטה".
קל להתחבר לדמותה של קלמנטיין משום שהיא יצירתית וממציאה רעיונות גאוניים שבאמצעותם היא מנסה לעזור לאחרים אך תמיד מסתבכת: כשהיא גזזה את שערה של חברתה מרגרט, לאחר שנשפך עליו דבק ובנוסף צבעה אותו בטושים לא מחיקים. ריגש אותי כשקראתי כיצד קלמנטיין גזזה את שערה שלה, כדי שמרגרט תרגיש יותר טוב עם מצבה וזה הוכיח את החברות החזקה ביניהן ואת ההקרבה של קלמנטיין למען חברתה.
בספר קטעים מצחיקים מאד. לדוגמא:"אח שלי אלרגי לבוטנים. אם הוא אוכל בוטן, הוא מתחיל להתגרד ולהתנפח והוא לא נושם כמו שצריך. אם אני מנסה לשבת בשקט, אני מתחילה להתגרד ולהתנפח ואני לא נושמת כמו שצריך, זה אומר שאני אלרגית לישיבה בשקט?
                                                                                 
             
    אופיר אשכנזי, ה'2

בסדרה של קלמנטיין ספרים נוספים ואת כולם ניתן לשאול בספריה שלנו.

איקבל וציפור הזהב מאת תלמה אליגון-רוז

קריאה בקול היא הנאה צרופה לתלמידים וגם למורה. אורית ,מחנכת כתה ז'2 ,בחרה לקרוא בפני התלמידים את הספר "איקבל וציפור הזהב",  המספר את סיפורו האמיתי של איקבל, ילד פקיסטני שהוריו מכרו אותו לעבדות תמורת 12 דולר בלבד.

איקבל אולץ לעבוד בתנאים בלתי אנושיים באריגת שטיחים.

לאחר 6 שנים קשות של עבדות הצליח איקבל לברוח, הוא הגיע לארה"ב  והתפרסם בכל העולם כשקרא מעל בימת האו"ם: "אל תקנו שטיחים שנארגו בדמם של ילדים". כשחזר לפקיסטן נרצח בזמן שרכב על אופניו, כנראה על ידי המאפיה של סוחרי השטיחים, אך חידת מותו לא נפתרה עד היום. 

 צפו בעבודותיהם היפיפיות של התלמידים שנעשו בהשראת נופיה של פקיסטן.

התלמידים ציירו תמונות נוף בצבעי מים ופנדה ולאחר מכן "ארגו" את הציורים , כמו שטיח,בטכניקת שתי וערב.

באתרי אינטרנט רבים אפשר למצוא תמונות של איקבל וסרטונים. הנה סרטון קצר לדוגמא , בו אפשר לראות את איקבל ולשמוע את סיפורו. הספר מתאים לכתות ו-ח'

בעקבות הבית הנעלם מאת אורה מורג. סיפורו של בנימין זאב הרצל

שלושה ילדים: תומר, דריה ואודי, מוצאים במקרה את השעון שקיבל בנימין זאב הרצל- חוזה המדינה, מיוליה אישתו. הספר מענין ומותח. משיעור לשיעור חיכינו כדי לשמוע מה יהיה בהמשך.תמיד רצינו להמשיך ולקרוא. למדנו על הרצל, על פרשת דרייפוס ועל הקונגרס היהודי הראשון. אנו ממליצים לשאול אותו בספריה ולקרוא אותו. מקווים שתהנו מהספר.
                                                          אלעד לוי ואריאל ויסברג, כתה ג'2


השבוע מסתיימת המחצית וחלק מילדי כתות ג' נפרדים מהספריה.  לצערי,  לא סיימנו לקרוא ביחד את הספור המרתק על ביקורו של בנימין זאב הרצל בארץ בשנת 1898. קראנו יותר ממחצית הספר והילדים למדו הרבה מאד במהלך הקריאה על הרצל, על החזון שלו, על משפט דרייפוס ועל בית שטרן- הבית בו התאכסן הרצל בזמן שביקר בארץ.

בית שטרן היה אחד הבתים שפורקו במהלך עבודות הבנייה של פרויקט ממילא. הבית הוכרז כבית לשימור, אבניו סומנו במספרים, פורקו ואוחסנו. כיום , כל מי שמבקר בקניון ממילא החדש (מומלץ מאד לכולם) יוכל לראות את הבית בנוי בדיוק כמו שהיה לפני יותר ממאה שנה. הבית משמש את חנות הספרים "סטימצקי"- סניף גדול ויפה של הרשת. בביקורי שם, לפני כשבוע, הופתעתי לגלות שהמוכרות בחנות  כלל לא ידעו כי ישנו ספר, אצלם בחנות, על המדף, שנכתב על הבית בו נמצאת החנות שלהן... אני מאמינה כי רוב הילדים ירצו לקרוא ולסיים את הספר .ניתן לשאול אותו אצלנו בספריה.

                                                                                  תמי




בית שטרן 1898 הרצל בחליפה הלבנה מימין

                                                         צפו בסרטון קצר ונחמד על הרצל