שבוע הספר העברי

השבוע ציינו את שבוע הספר במגוון אירועים: משחקים, מפגשי סופר ושעת סיפור. לפניכם סרטון קצר המתעד את הפעילויות. תודה לכל מי שעזר ותמך, ובמיוחד תודה לילדים מכתה ז' שניצחו על כל הפעילויות ביד רמה ובהרבה אהבה ושמחה.

"דג הוא דג" ליאו ליאוני

צפו בעולמות התת ימיים שיצרו ילדי כתות ב' 

בעקבות הסיפור "דג הוא דג" שכתב הסופר והמאייר ליאו ליאוני.

פלסטלינה ופנדה על קרטון ביצוע

                                    בקצה היער היה אגם קטן. ושם, בין צמחי המים, שחו להם השנים-דג צעיר וראשן זעיר.

הם היו החברים הכי טובים, תמיד יחד.

בקר בהיר אחד גלה הראשן שבמשך הלילה צמחו לו שתי רגלים קטנטנות.

"תראה", הוא אמר בגאווה, "תראה, אני צפרדע."

"איזה שטויות," ענה לו הדג הקטן. "איך זה שאתה צפרדע אם רק אתמול היית דג קטן בדיוק כמוני?"

הם התווכחו והתווכחו עד שלבסוף אמר הראשן, "צפרדע היא צפרדע, ודג הוא דג, וככה זה."

עברו שבועות, ובינתיים גידל הראשן גם רגלים קדמיות זעירות, וזנבו הלך ונעשה קטן מיום ליום. ואז, יום בהיר אחד, כשהפך כבר לצפרדע ממש, הוא טפס ועלה מן המים אל העשב שעל גדת האגם.

גם הדג הקטן גדל בינתיים והפך לדג בוגר ומרהיב. פעמים רבות הוא שאל את עצמו לאן נעלם החבר הטוב שלו- זה עם ארבע הרגלים. אבל ימים ושבועות חלפו, והצפרדע לא חזר.

והנה יום אחד, בקפיצה מתיזה ועליזה שהרעידה את צמחי המים, חזר הצפרדע לאגם.

"איפה היית?" שאל אותו הדג בהתרגשות.

"הסתובבתי בעולם, קפצתי מפה לשם," ענה הצפרדע, "וראיתי דברים יוצאים מן הכלל."

"איזה דברים?" שאל הדג.

"ציפורים," ענה הצפרדע כיודע סוד. "ציפורים!" והוא סיפר לדג על הציפורים- שיש להם כנפיים ושתי רגלים ונוצות בהרבה-הרבה צבעים.

בזמן שהצפרדע דיבר, ראה החבר שלו בדמיונו ציפורים עפות כאילו היו דגים גדולים עם כנפיים.

"ומה עוד ראית?" שאל הדג בסקרנות.

"פרות," ענה הצפרדע. "פרות! עם ארבע רגלים ועם קרניים, והן אוכלות עשב, ויש להן שקיות ורודות מלאות בחלב.

"וגם אנשים!" הוסיף הצפרדע. "גברים, נשים, ילדים!" והוא סיפר וסיפר עד שהכל היה חשוך מסביב.

אבל התמונות בראשו של הדג היו מלאות אור וצבע ודברים מופלאים, והוא לא הצליח להירדם. אילו רק היה יכול לקפוץ מפה לשם כמו החבר שלו ולראות את העולם הנפלא.

וכך חלפו להם הימים. הצפרדע נעלם, והדג רבץ לו במים וחלם על ציפורים עפות, ועל פרות שרועות באחו, ועל החיות המוזרות האלה שמתכסות בבגדים ושהחבר שלו קורא להן אנשים.

יום אחד גמלה בלבו החלטה- יהיה מה שיהיה, הוא חייב לראות הכל בעצמו. והוא חבט בזנבו בכל הכוח וזינק מחוץ למים הישר את גדת האגם, ושם נחת על העשב היבש והחם.

הוא נסה לנשום- ולא הצליח. ניסה לזוז- ולא הצליח.

"הצילו," הוא לחש בכוחותיו האחרונים.

למזלו, הצפרדע, שבדיוק צד פרפרים בסביבה, ראה אותו ודחף אותו בכל הכוח בחזרה למים.

עדין המום, צף הדג דקה או שתים, ואז נשם משימה עמוקה, ואל הזימים שלו זרמו מים קרירים וצלולים. שוב הרגיש קל ובלי משקל, ובתנועה קלילה וזעירה של זנבו הצליח לשחות במים לשמאל ולימין, למעלה ולמטה, בשמיניות ובעיגולים, ממש כמו קודם.

קרני השמש התרוצצו בין הגבעולים, וכתמי האור ריצדו על פני המים. העולם הזה היה ללא ספק העולם היפה ביותר בכל העולמות. הוא חייך אל חברו הצפרדע ששט על עלה חבצלת והביט בו באהבה. "צדקת, חבר," הוא אמר לצפרדע. "דג הוא דג."

הסיפור המופלא של הלן קלר מאת לורנה היקוק

הלן קלר נולדה באלבמה שבארצות הברית בשנת 1880 ונפטרה בשנת 1968. כשהייתה בת 19 חודשים חלתה במחלה שהפכה אותה לחירשת ועיוורת. בילדותה, היו להלן הרבה התקפי זעם. בגיל שבע הזמינו להלן מורה פרטית בשם אן סאליבן. אן בעצמה היתה כבדת ראייה והיא לימדה את הלן לתקשר בעזרת כתיבה באצבעות. ביום אחד למדה הלן 30 מילים.הלן התעקשה לדבר כמו כל האנשים והצליחה לאחר מאמץ לומר את המשפט הראשון שלה: "אני כבר לא אילמת". לספר קוראים "הסיפור המופלא של הלן קלר" כי הוא מתאר את הדברים הטובים שקרו להלן, את ההתפתחות שלה, את המהירות שבה היא קלטה כל דבר וזה ממש מופלא. הלן היתה ילדה מופלאה וחכמה. היא סיימה את הקולג' בהצטיינות ואפילו קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית.כשקראנו את הספר הרגשתי לפעמים עצב על הלן אבל היו גם קטעים  שהרגשתי שמחה.                                  אופק רז, ד'1

כילדה, הלן לא הצליחה להביע את עצמה ואת רצונותיה. היא היתה מתרגזת ונתקפת התקפי זעם. היתה משתרעת על הרצפה, בועטת, מכה וצורחת. היא היתה גם מאד מפונקת כי ההורים שלה ריחמו עליה ותמיד נתנו לה לעשות מה שהיא רוצה. אן סאליבן לימדה את הלן לתקשר בעזרת אצבעות הידיים. המילה הראשונה שהלן הצליחה להבין היתה מים. בבגרותה הפכה הלן לפעילה פוליטית וכתבה הרבה מאמרים וספרים למען מעמד הפועלים. ב-1952 היא ביקרה בישראל וסייעה לאגודת החירשים. ב-1 ביוני 1968 נפטרה הלן בשנתה, 26 ימים לפני יום הולדתה ה-88.                                     טל דוכניאן, ד'2

בטרם מלאו לה שנתיים חלתה הלן קלר והפכה להיות חירשת, אילמת ועיוורת. הלן היתה נחושה להצליח ולמדה קרוא וכתוב. אן סאליבן , מורתה של הלן ,ליוותה אותה במשך 48 שנים. הלן הצליחה לסיים קולג' יוקרתי בהצטיינות בזכות כשרונותיה ונחישותה ללמוד ולהצליח. הסיפור של הלן קלר גרם לי להבין שגם אם אתה לא יכול לדבר או לשמוע אתה צריך להמשיך לנסות להתגבר.               בר נקדימון, ד'1

במהלך הקריאה בספר ראינו גם סרטונים על הלן. אחד הסרטונים הקשים היתה תיאור ארוחת הבוקר בה אן סאליבן מנסה ללמד את הלן לאכול כמו ילדה רגילה- עם מזלג וסכין. רגשותי היו מעורבים בזמן קריאת הספר,  ניסיתי  לחשוב מה עובר על הלן בזמן שאן ניסתה לחנכה להתנהג כרגיל.    אופיר אליהו, ד'2

הלן היא ילדה מוגבלת ביכולת שלה לדבר, לשמוע ולראות. למרות קשייה הרבים, הלן מצליחה להתגבר על הקשיים בעזרת כח הרצון שלה. בתור ילדה עם קשיים כה רבים, הכח של הלן להתגבר עליהם, הוא הישג גבוה ומופלא. אופייה של הלן היה חזק וכשהיא רצתה להשיג משהו היא הצליחה, כמו: לימודים גבוהים, דיבור, ליטוף אריה ועוד. אז זיכרו! אם אתם חושבים שאתם מסכנים כשמבקשים מכם לעשות משהו קשה חישבו על הלן קלר ואז תבינו כמה קל זה בשבילכם. 

                                                                                                  רואי לוי, ד'1צפו בסרט נדיר משנת 1928 ,בו רואים את הלן קלר ואן סאליבן מספרות כיצד למדה הלן לדבר. ולומר את המשפט הראשון שלה : "עכשיו אני לא אילמת"

חידה משפחתית

לקראת יום המשפחה אותו אנו חוגגים השבוע ,הנה לכם חידה, שכדאי לשתף את כל בני המשפחה בפתרונה.

בסרטון שלפניכם רמזים רבים-הן במוסיקה והן בתמונות, לשלושה ספרים יפים ומענינים הניתנים להשאלה אצלנו בספריה. הספרים  מומלצים לקריאה לכל בני המשפחה . נחשו מהם הספרים ושילחו את התשובה לכתובת:
tami_hasel@walla.com.

ביו הפותרים נכונה יוגרל פרסים!!!

אז קדימה. לקרוא לאמא, לאבא, לסבא , לסבתא, לאחים....
הזוכה בתחרות : בן בורן מכתה ז'
כל הכבוד!!!!!
תודה לכל המשתתפים.
הספרים הם: הבכור לבית אב"י/דבורה עומר
אהבת איתמר/דבורה עומר
הסיפור על אליעזר בן יהודה/תמי שם טוב

בעקבות הבית הנעלם מאת אורה מורג. סיפורו של בנימין זאב הרצל

שלושה ילדים: תומר, דריה ואודי, מוצאים במקרה את השעון שקיבל בנימין זאב הרצל- חוזה המדינה, מיוליה אישתו. הספר מענין ומותח. משיעור לשיעור חיכינו כדי לשמוע מה יהיה בהמשך.תמיד רצינו להמשיך ולקרוא. למדנו על הרצל, על פרשת דרייפוס ועל הקונגרס היהודי הראשון. אנו ממליצים לשאול אותו בספריה ולקרוא אותו. מקווים שתהנו מהספר.
                                                          אלעד לוי ואריאל ויסברג, כתה ג'2


השבוע מסתיימת המחצית וחלק מילדי כתות ג' נפרדים מהספריה.  לצערי,  לא סיימנו לקרוא ביחד את הספור המרתק על ביקורו של בנימין זאב הרצל בארץ בשנת 1898. קראנו יותר ממחצית הספר והילדים למדו הרבה מאד במהלך הקריאה על הרצל, על החזון שלו, על משפט דרייפוס ועל בית שטרן- הבית בו התאכסן הרצל בזמן שביקר בארץ.

בית שטרן היה אחד הבתים שפורקו במהלך עבודות הבנייה של פרויקט ממילא. הבית הוכרז כבית לשימור, אבניו סומנו במספרים, פורקו ואוחסנו. כיום , כל מי שמבקר בקניון ממילא החדש (מומלץ מאד לכולם) יוכל לראות את הבית בנוי בדיוק כמו שהיה לפני יותר ממאה שנה. הבית משמש את חנות הספרים "סטימצקי"- סניף גדול ויפה של הרשת. בביקורי שם, לפני כשבוע, הופתעתי לגלות שהמוכרות בחנות  כלל לא ידעו כי ישנו ספר, אצלם בחנות, על המדף, שנכתב על הבית בו נמצאת החנות שלהן... אני מאמינה כי רוב הילדים ירצו לקרוא ולסיים את הספר .ניתן לשאול אותו אצלנו בספריה.

                                                                                  תמי




בית שטרן 1898 הרצל בחליפה הלבנה מימין

                                                         צפו בסרטון קצר ונחמד על הרצל