היכנסו גם אתם לרגע ל"מועדון" שלנו ואולי תוכלו להריח את ניחוח הקרואסונים שעולה מן הספריה....
לפני כשנה זכיתי להשתתף במפגש עם בריאן סלזניק. הסופר והמאייר של הספר היפיפה והמיוחד הזה.
המפגש נערך במסגרת יריד הספרים שנערך בבולוניה.
"תמיד התעניינתי בקולנוע", סיפר סלזניק, "וראיתי את הסרט של מלייס "המסע אל הירח". רציתי לכתוב ספר על ילד שפוגש את האמן. ניסיתי ליצור שילוב בין חוויה קולנועית לחוויה ספרותית. שילוב בין ספרות וקולנוע".
בתשובה לשאלה מהיכן הגיעה ההתעניינות באוטומטונים. (בובות מיכניות) מספר סלזניק "תמיד אהבתי מכונות, לי עצמי אין כשרון מכני. האוטומטון היא מכונה הנעשית בידי אומן ומטרתה לחקות פעולה שנעשית בחיים. זוהי מכונה אך מטרתה ליצור קסם, משהו מופלא המורכב מחלקים. כך ניגשתי גם ליצירת הספר: התחלתי עם החלקים ובניתי את העלילה, הדמויות, הרגשות. מבנה הספר הוא כמו מבנה המכונה. בנייה מחלקים ליצירת משהו שלם.
השאלה הבאה שנשאל סלזניק עוסקת בהצלחת הספר וכיצד היא משפיעה על העשייה שלו היום.
"הייתי מאד מופתע ושמח מההצלחה. בזמן כתיבת הספר לא ידעתי אם מישהו ימצא עניין בספר על סרט אילם צרפתי. אני עובד בימים אלה על ספר חדש- שוב בתחושת חוסר ביטחון, פחד וחשש. ההצלחה של "הוגו קברה" לא תרמה לביטחון שלי . הספר החדש שלי יצא לאור בעוד מספר חודשים. גם מבנה הספר הזה מיוחד ויש בו שני סיפורים המתרחשים במקביל. הסיפור הראשון מסופר במילים והשני בתמונות. חיפשתי הצדקה ליצור ספר מאויר, ספר שחציו ציורים. גיבורת הסיפור היא נערה חירשת . למדתי לצורך כתיבת הספר על תרבות החירשים. קראתי על מורה חירש שאמר שתרבות האנשים החירשים היא תרבות ויזואלית. הם חווים הכול ויזואלית וזה עניין אותי ויצר את ההצדקה לספר שחציו דימויים ויזואליים.
לסיום, ובחצי חיוך שאלה מישהי בקהל האם העניין של סלזניק במכונות האוטומטיות משקף גם עניין בטכנולוגיה העכשווית. "האם אתה מתעניין באפליקציות וספרים דיגיטאליים?"
ועל כך ענה הסופר בצחוק "לא- ממש לא יש הרבה דברים נפלאים היום בטכנולוגיה החדשה אבל אני באופן אישי מתעניין עדין בספר המודפס. אני אוהב את הנייר, את ריח הנייר. הוגו קברה לא יהיה ספר אלקטרוני. נוכל לחוות אותו כסרט אבל זו תהיה חוויה שונה לגמרי מהספר. אני רוצה להמשיך להיות יוצר שכותב ספרים.
תמי
