ילדי החטיבה הצעירה בעקבות גדליהו והמיסטוק

ילדי כתות ב', המתארחים אצלנו בספריה בכל יום ששי ,קראו את הספר "גדליהו והמיסטוק" שכתב ואייר דוקטור סוס. 
בסיפור יורד מן השמים מיסטוק: מין חומר שהוא כמו מסטיק- רק בצבע ירוק ויוצר צרות צרורות על פני הארץ. לאחר הקריאה כולנו הסכמנו שטוב שיורד עלינו רק גשם מן השמים ולא שום דבר חדש ומיוחד!!!


לפניכם קטע מהסיפור
עוד מדברים על זה בארץ בוץ. קוראים לזה  השנה-שהמלך-התרגז-על-השמים. וגם מזכירים את הנער המשרת, גדליהו קובי, שרק בגללו המלך ההוא והשמים ההם לא הרסו את הארץ הקטנה ההיא.

גדליהו כבר הספיק לראות את המלך מתרגז הרבה-הרבה פעמים. אבל בשנה ההיא, כשהמלך התחיל להתרגז על השמים, גדליהו פשוט לא ידע מה לחשוב. המלך הזקן התרגז כל השנה ההיא. כל השנה הוא הסתכל למעלה, אל האוויר שמעל לארץ בוץ, רוגז וממלמל אל תוך שפמו המלכותי: אוף! הדברים האלה שיורדים מהשמים שלי!

באביב, כשירד הגשם הוא התרגז בגלל זה. כל הקיץ כשהשמש זרחה הוא התרגז בגלל זה. בסתיו כשהיה ערפל, הוא התרגז בגלל זה, ובחורף, כשירד שלג, הוא התחיל לצעוק: השלג הזה! הערפל הזה! השמש הזאת! הגשם הזה! נמאסו לי ארבעת הדברים האלה שיורדים מהשמים שלי! המלך אמר: אני רוצה שאתם תורידו לי מהשמים שלי, משהו שעוד לא ירד אף פעם באף ממלכה אחרת, מה אתם יכולים לעשות? מה תעשו?

רגע אחד עמדו המכשפים וחשבו, ממצמצים בעיניהם הבורקות, ואז הם אמרו מלה אחת: מיסטוק.

מיסטוק? מה זה? שאל המלך.

            זה לא כמו גשם או ברד

            זה לא כמו כלום אשר ירד,

            לא יודעים גם את הטעם

            לא מיסטקנו עוד אף פעם.

            הם השתחוו ופנו לכיוון הדלת

            אנו הולכים מפה עכשיו

            אל הר הקסם מִיכָּתַב  

            נקסום קסמים עד בוקר אור

            יהיה פה מיסטוק כשנגמור...

מה קרה לאחר מכן? המיסטוק החל לרדת אצלנו בספריה וכיסה את ציורי הילדים. לא מאמינים? צפו בציורים ותראו...

זהירות, מכשפות בספריה!!!!!

בעקבות "המכשפות" מאת רואלד דאל

המשקה הסודי מאת סתיו ברקאי, כתה ד2
פעם אחת, לפני הרבה שנים חיו שלוש מכשפות ביער. למכשפות קראו: צילה, גילה וטילה. שלושת המכשפות שנאו מאד ילדים. יום אחד עלה לטילה רעיון: להכין לילדים שיקוי סודי, מי שישתה אותו יהפוך לזבוב. המשקה יכיל בתוכו ביצי צפרדעים, שיני עטלפים, גרביים מסריחות ואוזני חמור.
כדי שהשיקוי יפעל צריך להגיד את המילים הבאות:
אברה קדברה עץ חלול מטאטא זרדים וילדים מזובבים

כמה ימים אחרי שהמכשפות הכינו את השיקוי ראתה והריחה גילה חמישה ילדים הולכים ביער לכיוון ביתן. גילה העירה את צילה וטילה ואמרה להן: "קומו, קומו מהר, יש פה ילדים שאפשר לנסות עליהם את השיקוי". צילה וטילה התעוררו ושאלו את גילה: "איך ניתן להם לשתות?". "נגיש להם כוסות ונגיד שזה מים" ענתה גילה. המכשפות שאלו את הילדים אם הם רוצים לשתות והילדים אמרו "בסדר" ושתו. המכשפות שאלו את הילדים אם הם רוצים להישאר שעה נוספת כדי לאכול והילדים הסכימו.

כעבור שעה, ממש בפתאומיות הפכו הילדים לזבובים. המכשפות החלו לקפוץ מרוב אושר והזבובים, שהם בעצם הילדים, החלו לעוף ולברוח מרוב פחד. קפצה גילה ואמרה: "הילדים הזבובים ברחו, איך  נתפוס אותם עכשיו, שכחנו לשים את הפלפל המסריח שהופך את הילדים לזבובים לתמיד".

הילדים הזבובים שיצאו מחלון הבית של המכשפות לכיוון ביתם, עצרו בדרך על שיח פרחים לבנים ומיד הפכו בחזרה לילדים.

שלוש המכשפות ישבו בבית עצובות ובכו על כך שלא הצליחו במשימתן.

ילדי כתות ד' רקחו שיקויים מסוכנים במיוחד....

עכברים, שיקויים וסיפורים בעקבות קריאה בספר

מפגש לתלמידי כתות ג'-ד' עם הסופר אלדד אילני

ביום ששי נפגשנו עם הסופר אלדד אילני.
אילני כתב את שלושת ספרי הסדרה "הספור המושלם". אלדד קרא בפנינו את הפרק הראשון בספר החדש "מסע בכדור פורח" וגילה לנו כבר שהספר הרביעי בדרך. צפינו באיורים של המאייר יניב שמעוני. ראינו איורים בשחור ולבן- עוד לפני שנצבעו. אילני הסביר לנו על השינויים שעברו חלק מהאיורים: באיור המתאר את שלושת  הסינים   יניב צייר את הכובעים שלראשם קטנים ועגולים ,אבל בהוצאת הספרים נזכרו שהסינים צריכים לחצות את הנהר עם הכובעים הללו ולכן הם חייבים להיות גדולים ושטוחים והוא שינה את האיור .היה מעניין מאד לשמוע איך נוצר ספר , המפגש היה מרתק.
           אודליה צימברג, ד'2

ילדי כתות ג' ציירו בהשראת הספור המושלם. צפו באלבום התמונות שלהם

"תופים, בנות ועוגת שברים" מאת ג'ורדן זוננבליק

"....וזה הדבר הכי-הכי נורא לגבי השבעה באוקטובר האחרון, הרגע האחד שעליו לעולם לא אסלח לעצמי..."

סטיבן הוא נער מתבגר רגיל, שרק רוצה להנות מהתיכון כמו כל נער ולפנטז על "השווה" של השכבה , אבל ביום אחד כל זה משתנה.

לפני השבעה באוקטובר סטיבן היה עושה הכול כדי להיפטר מאחיו. אבל אז הוא מגלה שאחיו חולה במחלה קשה  ולומד להעריך את משפחתו.

סטיבן אוהב לנגן בתופים. בכל פעם שהוא מתוסכל ועצוב הוא מוציא את תסכוליו בנגינה על התופים ומשתפר מפעם לפעם.
בגלל המחלה של אחיו הוא הופך להיות, בעיני כל בית-הספר, נער מסכן שיש לרחם עליו. המורים מאפשרים לו לשפר את הציונים גם כשלא מגיע לו. 
בעקבות הטיפולים במחלה, מצבה הכלכלי של המשפחה מידרדר ואין להם דרך לממן את שיעורי התופים של סטיבן.  סטיבן לא רוצה להפסיק לנגן ומנסה למצוא פתרון.
חבריו של סטיבן עוזרים לו , הם מוצאים את הפתרון-  וכל ילדי מקהלת בית הספר עוזרים במימוש הפתרון.

בבית החולים שבו מטופל אחיו,פוגש סטיבן נערה חולה בת גילו .ממנה הוא לומד שעליו לעמוד תמיד לצד אחיו. אחותה הגדולה נמצאת במדינה אחרת ולא תומכת בה, היא יודעת מה ההרגשה.

הספר ריגש אותנו עד דמעות כשקראנו אותו.
רוצים לדעת איך משפחתו של סטיבן מתמודדת עם הקושי הכלכלי?
מה קרה לאחיו של סטיבן? מה הוא הפתרון? 
ומה עם הנערה שפגש בבית החולים? 
מהי עוגת שברים?
תקראו את הספר ....ותגלו
הספר מתאים לקוראים בכתות ו'-ח'
                                                           ליהיא צדוק ודניאלה סיטון, ח'1

שבוע הספר העברי

השבוע ציינו את שבוע הספר במגוון אירועים: משחקים, מפגשי סופר ושעת סיפור. לפניכם סרטון קצר המתעד את הפעילויות. תודה לכל מי שעזר ותמך, ובמיוחד תודה לילדים מכתה ז' שניצחו על כל הפעילויות ביד רמה ובהרבה אהבה ושמחה.

מעשה בפ"א סופית מאת נתן אלתרמן

תערוכה מיוחדת לכבוד שבוע הספר ושנת השפה העברית.


ילדי כתות ד' קראו את השיר של נתן אלתרמן ופירשו את המילים הלא מובנות בעזרת מילון. (לא מצאנו את פירוש המלה "זשרץ" - מישהו יודע?) 


כל תלמיד בחר מילה המסתיימת בפ"א סופית ועיצב אותה בסביבה פיסולית עשירה בדימויים חזותיים המייצגים את המילה. 
לפניכם סרטון בו אפשר לצפות בעבודות היפות של הילדים.

"דג הוא דג" ליאו ליאוני

צפו בעולמות התת ימיים שיצרו ילדי כתות ב' 

בעקבות הסיפור "דג הוא דג" שכתב הסופר והמאייר ליאו ליאוני.

פלסטלינה ופנדה על קרטון ביצוע

                                    בקצה היער היה אגם קטן. ושם, בין צמחי המים, שחו להם השנים-דג צעיר וראשן זעיר.

הם היו החברים הכי טובים, תמיד יחד.

בקר בהיר אחד גלה הראשן שבמשך הלילה צמחו לו שתי רגלים קטנטנות.

"תראה", הוא אמר בגאווה, "תראה, אני צפרדע."

"איזה שטויות," ענה לו הדג הקטן. "איך זה שאתה צפרדע אם רק אתמול היית דג קטן בדיוק כמוני?"

הם התווכחו והתווכחו עד שלבסוף אמר הראשן, "צפרדע היא צפרדע, ודג הוא דג, וככה זה."

עברו שבועות, ובינתיים גידל הראשן גם רגלים קדמיות זעירות, וזנבו הלך ונעשה קטן מיום ליום. ואז, יום בהיר אחד, כשהפך כבר לצפרדע ממש, הוא טפס ועלה מן המים אל העשב שעל גדת האגם.

גם הדג הקטן גדל בינתיים והפך לדג בוגר ומרהיב. פעמים רבות הוא שאל את עצמו לאן נעלם החבר הטוב שלו- זה עם ארבע הרגלים. אבל ימים ושבועות חלפו, והצפרדע לא חזר.

והנה יום אחד, בקפיצה מתיזה ועליזה שהרעידה את צמחי המים, חזר הצפרדע לאגם.

"איפה היית?" שאל אותו הדג בהתרגשות.

"הסתובבתי בעולם, קפצתי מפה לשם," ענה הצפרדע, "וראיתי דברים יוצאים מן הכלל."

"איזה דברים?" שאל הדג.

"ציפורים," ענה הצפרדע כיודע סוד. "ציפורים!" והוא סיפר לדג על הציפורים- שיש להם כנפיים ושתי רגלים ונוצות בהרבה-הרבה צבעים.

בזמן שהצפרדע דיבר, ראה החבר שלו בדמיונו ציפורים עפות כאילו היו דגים גדולים עם כנפיים.

"ומה עוד ראית?" שאל הדג בסקרנות.

"פרות," ענה הצפרדע. "פרות! עם ארבע רגלים ועם קרניים, והן אוכלות עשב, ויש להן שקיות ורודות מלאות בחלב.

"וגם אנשים!" הוסיף הצפרדע. "גברים, נשים, ילדים!" והוא סיפר וסיפר עד שהכל היה חשוך מסביב.

אבל התמונות בראשו של הדג היו מלאות אור וצבע ודברים מופלאים, והוא לא הצליח להירדם. אילו רק היה יכול לקפוץ מפה לשם כמו החבר שלו ולראות את העולם הנפלא.

וכך חלפו להם הימים. הצפרדע נעלם, והדג רבץ לו במים וחלם על ציפורים עפות, ועל פרות שרועות באחו, ועל החיות המוזרות האלה שמתכסות בבגדים ושהחבר שלו קורא להן אנשים.

יום אחד גמלה בלבו החלטה- יהיה מה שיהיה, הוא חייב לראות הכל בעצמו. והוא חבט בזנבו בכל הכוח וזינק מחוץ למים הישר את גדת האגם, ושם נחת על העשב היבש והחם.

הוא נסה לנשום- ולא הצליח. ניסה לזוז- ולא הצליח.

"הצילו," הוא לחש בכוחותיו האחרונים.

למזלו, הצפרדע, שבדיוק צד פרפרים בסביבה, ראה אותו ודחף אותו בכל הכוח בחזרה למים.

עדין המום, צף הדג דקה או שתים, ואז נשם משימה עמוקה, ואל הזימים שלו זרמו מים קרירים וצלולים. שוב הרגיש קל ובלי משקל, ובתנועה קלילה וזעירה של זנבו הצליח לשחות במים לשמאל ולימין, למעלה ולמטה, בשמיניות ובעיגולים, ממש כמו קודם.

קרני השמש התרוצצו בין הגבעולים, וכתמי האור ריצדו על פני המים. העולם הזה היה ללא ספק העולם היפה ביותר בכל העולמות. הוא חייך אל חברו הצפרדע ששט על עלה חבצלת והביט בו באהבה. "צדקת, חבר," הוא אמר לצפרדע. "דג הוא דג."

חתול וכלבה מאמצים משפחה

מפגש מרתק לכתות ב'-ג' עם הסופרת גליה עוז.

גליה סיפרה לנו על שלושת הספרים שכתבה על הכלבה שקשוקה. היא גם קראה בפנינו קטעים קצרים מתוך הספר החדש שלה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא".

שמענו על ההרפתקאות שלה כילדה בקיבוץ. בתקופה ההיא הילדים ישנו ביחד ,בבית הילדים , ולא עם ההורים בבית. הילדים ניצלו את המצב, לא הלכו לישון בזמן  ועשו תעלולים לשומר הלילה ולמטפלת . גליה סיפרה שהלינה המשותפת הייתה כייפית להם, לילדים.

כבר כילדה,היא אהבה לספר סיפורים מפחידים לשאר הילדים בקיבוץ .היא סיפרה להם לפני השינה סיפורים מהדמיון, אבל מכיוון שהיא לא כתבה אותם הם נשכחו.

חלק מהדמויות בספרים לקוחות מהמציאות: כמו הכלבה שלה ,שדומה מאד בהתנהגות לשקשוקה מהסיפור או יולי , גיבורת הסיפור, שדומה חיצונית לבתה של המאיירת-תמר נהיר-ינאי (שהפכה עם הזמן  לחברה של  גליה).

   זה מעניין  ובעיקר מרגש לפגוש סופרת . גליה סיפרה שיש לה חתול תוקפני בדיוק

   כמו החתול בספר החדש.

   היה מצחיק לשמוע איך בעלי חיים שונים מגיעים אל גליה הביתה והם בעצם מאמצים אותה ולא היא אותם. כך היה עם הכלבה שלה וגם עם החתול שהיא מגדלת.  ובאמת,  בספר כתוב ש"שקשוקה מאמצת את המשפחה" במקום שהמשפחה תאמץ אותה .  

 גליה סיפרה לנו  על תהליך הכתיבה של הספרים. כשהיא ישבה ליד המחשב ניגשה אליה בתה וביקשה  שהדמות הראשית בסיפור שתהיה בת, וכך היה.

 אולי, אמרה גליה, אם הבן שלה היה ניגש אליה קודם הדמות הראשית בספרים הייתה בן. 

                                             נועה לייש ופז שוקרון, כתה ג'1