תמי, הספרנית הנודדת....



מה עושה ספרנית בלונדון?

לא פעם ראשונה בלונדון, אבל פעם ראשונה לבד, לבד. אפשר לעשות רק מה שבאמת רוצים ואין צורך להתפשר. לא חייבים לעמוד שעות בתור כדי לראות את חילופי המשמר בארמון המלכה בשביל הילדים ולא ללכת לחדר המלחמה של צ'רצ'יל בשביל הבעל.
שיטוטים באינטרנט במהלך החודשים האחרונים במצוד אחרי רעיונות לפעילויות עם ספרים גילו לי כי בחודש מאי נפתחה  בלונדון תערוכת איורים של המאייר  קוונטין בלייק לספרים של רואלד דאל.
בלייק- המאייר המזוהה כל כך עם ספרי דאל, בן 77 היום, חי ויוצר באנגליה.
התערוכה מוצגת, כך כתוב, במוזיאון הילדות של ויקטוריה ואלברט בבת'נל רואד,  http://www.vam.ac.uk/moc  מרחק של חמש תחנות ברכבת התחתית  מככר אוקספורד.
ולא רק התערוכה הזו צדה את עיני. מסתבר שמוזיאון רואלד דל נמצא אף הוא לא רחוק ממרכז לונדון, רק 40 דקות ברכבת הפרברית.
לראות את האיורים של בלייק. את המקור. לראות את הקו התזזיתי, הצבעוניות הרכה בצבעי מים. לראות את  וילי וונקה והאומפה לומפה כפי שהם על הנייר עליו רשם בלייק. איזה יופי!!!
ואכן, בחופשת שבועות קיבלו בני משפחתי המקסימים והמפרגנים שלושה ימי מנוחה מאמא וטסתי לי לבירת אנגליה.

בלונדון, כידוע, היאוש נעשה יותר נוח. מזג האויר נהדר והשמש זורחת. האדרנלין אחרי הטיסה גבוה ואני כבר עם מפת התחתית רצה לי למוזיאון, לתערוכה של בלייק. קשה להסביר את ההתרגשות והקנאה שאחזה בי למראה השלטים הגדולים המבשרים על התערוכה בשם: "ליפלופונים וגזגזוז" (מתוך ה"עי"ג" שיצא לאור בסדרת "מרגנית")
בארץ לא רואים לעיתים קרובות תערוכה של מאייר ספרי ילדים-טוב ומפורסם ככל שיהיה, מוצגת במוזיאון מרכזי, במרכז העיר. בלייק זוכה כאן לכבוד ששמור בדרך כלל לציירים ופסלים גדולים. התערוכה עצמה במבט ראשון קטנה מאד, אפילו קצת מאכזבת -"מה, בשביל זה באתי?" אבל במבט מעמיק יותר מתגלים האיורים המקוריים של בלייק. צנועים, קטנים ועדינים. והנה היא מטילדה הקטנה- ממש פצפונת, יושבת לה על ערימת הספרים. איור שכל גודלו לא יותר מרבע גליון ובתוכו דמותה של מטילדה, אף היא קטנה במיוחד- כמעט מיניאטורית, כמה סנטימטרים בסך הכל.

התערוכה מחולקת לפי ספרים . יש עוד  כמה ספרים של דאל שלא תורגמו לעברית (כשאחזור לארץ, להתקשר מיד לעורך או עורכת "מרגנית", חשבתי לעצמי)
בתערוכה מוצגים לצד האיורים ציטוטים מתוך הספרים, לילדים מחולק דף פעילות בעקבות דאל ובלייק.

זו היתה התחנה הראשונה בביקור. למחרת מוקדם בבוקר כבר הייתי על הרכבת אל העיירה הציורית  Great Missenden מרחק של 40 דקות נסיעה ממרכז לונדון. בעיירה זו חי ויצר רואלד דאל והמוזיאון המקסים והקטן המוקדש לו  הוא ממש מרכז החיים של העיירה.   בחנויות שמסביב למוזיאון מוכרים איורים של בלייק במאות ליש"ט. (הייתי מוכנה לאחד כזה אצלי בספריה....) בספריה הציבורית שבמרכז העיירה מוצגים לראווה "הספרים שמטילדה אוהבת לקרוא"
במוזיאון עצמו אפשר ללמוד על חייו של דאל, על ספריו, משפחתו ומקורות ההשראה שלו. את הארכיון של כתביו לצערי אי אפשר לראות ללא תיאום מראש. המוזיאון מאד ידידותי לילדים והמבקרים מוזמנים לכתוב סיפורים, להמציא מילים חדשות ומצחיקות, לצייר, ללמוד על סופרים ומאיירים אנגליים אחרים ועוד...
כמו לכל מוזיאון גם כאן יש חנות מקסימה שרק מזמינה בזבוזים נוראיים כמו ספל עם איור של מטילדה. (קניתי, כמובן) אפשר למצוא כאן את כל הספרים שלו, הסרטים שנעשו בעקבות הספרים, מדבקות, קלמרים ושאר קשקושים בלתי נחוצים לחלוטין שחייבים- ממש חייבים לקנות!

עד כאן לונדון. ביום השלישי עשיתי משהו ממש מטורף וחסר הגיון. בשיטוטי באינטרנט נתקלתי במוזיאון ושמו  "seven stories". עיון מעמיק גילה לי כי זהו מרכז לספרות ילדים "מיוחד במינו"- כך היה כתוב, "שאין כמוהו בכל אנגליה". הבעיה היתה שהמרכז המיוחד הזה נמצא בניו קאסל, הנמצאת כמה מאות קילומטרים צפונית ללונדון, ממש ליד הגבול עם סקוטלנד. מה שאומר 3 שעות נסיעה ברכבת. לאחר התלבטות החלטתי – לנסוע!!! האתר שלהם נראה ממש מבטיח. http://www.sevenstories.org.uk/home/index.php

בעיני רוחי דמיינתי מבנה עצום מימדים ובו מתחבאים אלפי רעיונות לפעילויות עם תלמידים ותערוכות שיפילו אותי מהרגלים. אז זהו- שלא!!
אמנם, זה מרכז חביב מאד ואפשר למצוא בו ענין ומעט רעיונות אבל ממש לא שווה את הנסיעה המייגעת. באותו יום לא היו בכלל מבקרים-כנראה בגלל השמש שזרחה באותו יום- אירוע נדיר בחודש מאי בניו קאסל. התערוכה המרכזית היתה "כלי רכב בספרים" ומיועדת לגיל הרך. עוד תערוכה יפה "בעקבות הרוח בערבי הנחל ופו הדב" היא חגיגה לאוהבי הספרות  האנגלית הקלאסית. התרשמתי שהרבה תלמידים מבקרים במקום ונערכות בו פעילויות רבות סביב ספרים: כתיבת ספרונים, יצירת אלבום דרקונים, בניית טירות אבירים. הרבה עיסוק באיור ובצד החזותי של הספר. התחושה שיצאתי איתה משם היא שאצלנו עושים לא פחות- אם לא יותר! שבספריות שלנו הפעילות מאד מגוונת ושלספרניות מלונדון כדאי לבוא לבקר בארץ ולהתרשם ממה שעושים אצלנו.

עד כאן לונדון.
והמטרה הבאה כבר מסומנת. שמעתי שבמסצ'וסטס ארה"ב יש מוזיאון מקסים המוקדש כולו ליצירתו של הסופר והמאייר המוכשר אריק קרל.
 
חופשה נעימה
תמי הסל
ספרנית נודדת....                                                                                                               מאי 2009
 
יריד הספרים בבולוניה- מפגש עם הסופר והמאייר בריאן סלזניק


בריאן סלזניק במפגש סופר בבולוניה
חזרתי מבולוניה. פעם ראשונה שאני מבקרת ביריד הגדול לספרי ילדים שמתקיים כל שנה באיטליה. קילומטרים של ספרים, שעות של צעידה  ולי זה לא נמאס. עוד יום ועוד יום, אני נופלת מהרגליים  וכבר מצטערת שזה נגמר. לבלות שלושה ימים רק בין ספרים לילדים. לראות מאות ואלפי ספרים בכל השפות, בכל הסגנונות והצבעים. אין ביריד בכלל ילדים, רק אנשים מאד רציניים ומעונבים שעושים עסקים וחותמים על חוזים. חלק גדול מהספרים מוכר ומתורגם. חלק לא מוכר, ויש ספרים-בעיקר מאיטליה, שאני מצטערת שהם לא מתורגמים.
בכל דוכן אני לוקחת סימניות למזכרת, להביא  קצת מהיריד הביתה. למתוח את הזיכרון והחוויה.
האיורים  של האיראנים יפיפיים, עשירים וצבעוניים. יכול להיות שכל מה שאנחנו חושבים עליהם לא נכון? אם לשפוט לפי האיורים , אני מוכנה לעלות מיד על המטוס הראשון לקפוץ לשם לביקור.

ביום השני נערך מפגש סופר עם בריאן סלזניק. הסופר והמאייר האמריקאי שזכה במדליית קלדקוט על הספר היפיפה והמיוחד "התגלית של הוגו קברה". הספר הוא מחווה לקולנוע הצרפתי ולאמן ג'ורג' מלייס, מחלוצי הראינוע. בספר 533 עמודים שמתוכם 284 עמודים הם איורים בשחור לבן המקדמים את העלילה.

המראיינת שואלת את סלזניק "איך פיתחת את הסגנון המיוחד שלך?"
"תמיד התעניינתי בקולנוע", הוא עונה, "וראיתי את הסרט של מלייס "המסע אל הירח". רציתי לכתוב ספר על ילד שפוגש את האמן. ניסיתי ליצור שילוב בין חוויה קולנועית לחוויה ספרותית. שילוב בין ספרות  וקולנוע".

בתשובה לשאלה מהיכן הגיעה ההתעניינות באוטומטונים. (בובות מיכניות) מספר סלזניק  "תמיד אהבתי מכונות, לי עצמי אין כשרון מכני. האוטומטון היא מכונה הנעשית בידי אומן ומטרתה לחקות פעולה שנעשית בחיים. זוהי מכונה אך מטרתה ליצור קסם, משהו מופלא המורכב מחלקים. כך ניגשתי גם ליצירת הספר: התחלתי עם החלקים ובניתי את העלילה, הדמויות, הרגשות. מבנה הספר הוא כמו מבנה המכונה. בנייה מחלקים ליצירת משהו שלם.

השאלה הבאה שנשאל סלזניק עוסקת בהצלחת הספר וכיצד היא משפיעה על העשייה שלו היום.
"הייתי מאד מופתע ושמח מההצלחה. בזמן כתיבת הספר לא ידעתי אם מישהו ימצא עניין בספר על סרט אילם צרפתי. אני עובד בימים אלה על ספר חדש- שוב בתחושת חוסר ביטחון, פחד וחשש. ההצלחה של "הוגו קברה" לא תרמה לביטחון שלי . הספר החדש שלי  יצא לאור בעוד מספר חודשים. גם מבנה הספר הזה  מיוחד ויש בו שני סיפורים המתרחשים במקביל. הסיפור הראשון מסופר במילים והשני בתמונות. חיפשתי הצדקה ליצור ספר מאויר, ספר שחציו ציורים. גיבורת הסיפור היא נערה חירשת . למדתי לצורך כתיבת הספר  על תרבות החירשים. קראתי על מורה חירש שאמר שתרבות האנשים החירשים היא תרבות ויזואלית. הם חווים הכול ויזואלית וזה עניין אותי ויצר את ההצדקה לספר שחציו דימויים ויזואליים.

על הסרט "התגלית של הוגו קברה" שעשייתו נשלמת  בימים אלה על ידי הבמאי המצליח מרטין סקורסזה מספר סלזניק שהעיבוד מאד נאמן לספר. מה שמשך את סקורסזה ליצור  את הסרט הוא ג'ורג' מלייס והמצאת הקולנוע. בספר התייחסויות רבות לקולנוע הצרפתי של שנות החמישים והששים וזה מעניין מאד את סקורסזה .

לסיום, ובחצי חיוך שאלה מישהי בקהל האם העניין של סלזניק במכונות האוטומטיות משקף גם עניין בטכנולוגיה העכשווית. "האם אתה מתעניין באפליקציות וספרים דיגיטאליים?"
ועל כך ענה הסופר בצחוק "לא- ממש לא יש הרבה דברים נפלאים היום בטכנולוגיה החדשה אבל אני באופן אישי מתעניין עדין בספר המודפס. אני אוהב את הנייר, את ריח הנייר. הוגו קברה לא יהיה ספר אלקטרוני. נוכל לחוות אותו כסרט אבל זו תהיה חוויה שונה לגמרי מהספר.  אני רוצה להמשיך להיות יוצר שכותב ספרים.
                                                                                                                                     תמי
                                                                                                                                 אפריל 2011

צפו בראיון עם סלזניק על ספרו
http://www.youtube.com/watch?v=SfBEUhP9aCY