יום חמישי, 19 במאי 2011

"דג הוא דג" ליאו ליאוני

צפו בעולמות התת ימיים שיצרו ילדי כתות ב' 
בעקבות הסיפור "דג הוא דג" שכתב הסופר והמאייר ליאו ליאוני.
פלסטלינה ופנדה על קרטון ביצוע

                                    בקצה היער היה אגם קטן. ושם, בין צמחי המים, שחו להם השנים-דג צעיר וראשן זעיר.
הם היו החברים הכי טובים, תמיד יחד.
בקר בהיר אחד גלה הראשן שבמשך הלילה צמחו לו שתי רגלים קטנטנות.
"תראה", הוא אמר בגאווה, "תראה, אני צפרדע."
"איזה שטויות," ענה לו הדג הקטן. "איך זה שאתה צפרדע אם רק אתמול היית דג קטן בדיוק כמוני?"
הם התווכחו והתווכחו עד שלבסוף אמר הראשן, "צפרדע היא צפרדע, ודג הוא דג, וככה זה."
עברו שבועות, ובינתיים גידל הראשן גם רגלים קדמיות זעירות, וזנבו הלך ונעשה קטן מיום ליום. ואז, יום בהיר אחד, כשהפך כבר לצפרדע ממש, הוא טפס ועלה מן המים אל העשב שעל גדת האגם.
גם הדג הקטן גדל בינתיים והפך לדג בוגר ומרהיב. פעמים רבות הוא שאל את עצמו לאן נעלם החבר הטוב שלו- זה עם ארבע הרגלים. אבל ימים ושבועות חלפו, והצפרדע לא חזר.
והנה יום אחד, בקפיצה מתיזה ועליזה שהרעידה את צמחי המים, חזר הצפרדע לאגם.
"איפה היית?" שאל אותו הדג בהתרגשות.
"הסתובבתי בעולם, קפצתי מפה לשם," ענה הצפרדע, "וראיתי דברים יוצאים מן הכלל."
"איזה דברים?" שאל הדג.
"ציפורים," ענה הצפרדע כיודע סוד. "ציפורים!" והוא סיפר לדג על הציפורים- שיש להם כנפיים ושתי רגלים ונוצות בהרבה-הרבה צבעים.
בזמן שהצפרדע דיבר, ראה החבר שלו בדמיונו ציפורים עפות כאילו היו דגים גדולים עם כנפיים.
"ומה עוד ראית?" שאל הדג בסקרנות.
"פרות," ענה הצפרדע. "פרות! עם ארבע רגלים ועם קרניים, והן אוכלות עשב, ויש להן שקיות ורודות מלאות בחלב.
"וגם אנשים!" הוסיף הצפרדע. "גברים, נשים, ילדים!" והוא סיפר וסיפר עד שהכל היה חשוך מסביב.
אבל התמונות בראשו של הדג היו מלאות אור וצבע ודברים מופלאים, והוא לא הצליח להירדם. אילו רק היה יכול לקפוץ מפה לשם כמו החבר שלו ולראות את העולם הנפלא.
וכך חלפו להם הימים. הצפרדע נעלם, והדג רבץ לו במים וחלם על ציפורים עפות, ועל פרות שרועות באחו, ועל החיות המוזרות האלה שמתכסות בבגדים ושהחבר שלו קורא להן אנשים.
יום אחד גמלה בלבו החלטה- יהיה מה שיהיה, הוא חייב לראות הכל בעצמו. והוא חבט בזנבו בכל הכוח וזינק מחוץ למים הישר את גדת האגם, ושם נחת על העשב היבש והחם.
הוא נסה לנשום- ולא הצליח. ניסה לזוז- ולא הצליח.
"הצילו," הוא לחש בכוחותיו האחרונים.
למזלו, הצפרדע, שבדיוק צד פרפרים בסביבה, ראה אותו ודחף אותו בכל הכוח בחזרה למים.
עדין המום, צף הדג דקה או שתים, ואז נשם משימה עמוקה, ואל הזימים שלו זרמו מים קרירים וצלולים. שוב הרגיש קל ובלי משקל, ובתנועה קלילה וזעירה של זנבו הצליח לשחות במים לשמאל ולימין, למעלה ולמטה, בשמיניות ובעיגולים, ממש כמו קודם.
קרני השמש התרוצצו בין הגבעולים, וכתמי האור ריצדו על פני המים. העולם הזה היה ללא ספק העולם היפה ביותר בכל העולמות. הוא חייך אל חברו הצפרדע ששט על עלה חבצלת והביט בו באהבה. "צדקת, חבר," הוא אמר לצפרדע. "דג הוא דג."

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה