יום שני, 28 בפברואר 2011

מפגש מרגש לכיתות ח' עם שלמה פרל, בעקבות ספרו "אירופה אירופה"


שלמה פרל שרד את השואה לא כמו היהודים. הוא שרד את השואה בין הנאצים. פרל למד בבית חינוך לנוער גרמני בו למדו את האידיאולוגיה הנאצית, שמטרתו היתה להכשיר דור המשך לשלטון  בגרמניה. פרל חי בין נערי היטלר 4 שנים, שבשבילו נראו כמו נצח. הוא כל הזמן שאל את עצמו "מה יקרה אם... אם יגלו שאני יהודי. "איש לא רוצה למות לפני שהוא מתחיל לחיות".

הוא לא ידע מאיפה היה לו את הביטחון להתחזות. לא פעם חלם שמגלים את יהדותו. הוא חי בין שני עולמות נפרדים לחלוטין שלעולם לא יוכלו להפגש . כל הזמן היו בתוכו שתי נפשות - נפשות מנוגדות. לילה אחד הוא צייר מגן דוד על החלון  ולמחרת נער נאצי, גרמני טהור, צועק "הייל היטלר" ,חבר בתנועת הנוער של היטלר. הוא לא התחפש לנער נאצי, הוא נהיה לנער נאצי אמיתי. התחיל לשמוח על ניצחונות הגרמנים, התחיל להזדהות עם תורתו של היטלר. בהשפעת החינוך נגד היהודים, התחיל פרל לשנוא את עצמו, לשאול את עצמו: "למה אני בכלל יהודי?!" ועוד שאלות שהעסיקו אותו בקשר לזהותו האמיתית . אך עם נושא אחד לא הסכים... מדוע צריך להשמיד את העם היהודי? הגרמנים חינכו את הנערים שהיהודי הוא השטן. "כשאתה יום יום יושב בכיתה ושומע כמה הגזע הגרמני גבוה והיהודי נחות, אפילו יותר מבעלי החיים... זה לא נתפס". "אותו הנער הנאצי עדיין חי בתוכי" הוסיף ואמר "ואני אוהב אותו -כי הוא אני!". פרל שאל את עצמו האם זה מוסרי לצעוק "הייל היטלר, כשבגטו רוצחים את עמו, את משפחתו וחבריו? האם מותר לו לענוד צלב קרס?  האם זו בגידה?  התשובה היא  שזכותו כל אדם לחיות, "בתור ילד היה לי את הדחף לחיות, יצר הקיום חזק וקיימתי את הציווי של אמי: לחיות בכל מחיר!!! אך היה  קו אדום שהיה אסור לי לחצות : אסור להרוג אדם או לירות בו".

"נולדתי בגרמניה, כשהייתי בן 8 היטלר עלה לשלטון. כשהייתי בן 10,  תלמיד כיתה ג', נשלחתי למנהל, הוא דחף לי פתק ליד ובו כתוב "יהודים לא לומדים בבית הספר הזה יותר",לא הבנתי למה- אני הייתי תלמיד מצטיין, אם לא הכי מצטיין". הוא רץ הביתה ודמעות חונקות את גרונו, בוכה, ומאז לא למד יותר בצורה מסודרת. "החיים הפכו לבית ספר בשבילי", עד היום נשאר פצע שעדיין לא הגליד. כשהגיע לפולין, לעיירה לודז', החלה מלחמת העולם השנייה. במשך 6 שנים מעל מחמישים וחמישה מליון אנשים נרצחו. פולין נכבשה תוך כמה ימים והודיעו כי על כל היהודים להיכנס לגטו. הוריו החליטו לשלוח אותו ואת אחיו יצחק משם... אביו שם את ידו על ראשו ואמר לו: "שלוימל'ה, אל תשכח לעולם מי אתה, תמיד ובכל תנאי תמשיך להאמין בה' והוא ישמור עליך". אמו אמרה לו: "שלוימל'ה, עלייך לחיות". היא נתנה לו ממש פקודה. הם נפרדו ולעולם לא נפגשו שוב. "שתי המילים אלה, שלוימל'ה- עליך לחיות הן מילים חזקות  שנתנו לי את הכוח לשרוד- כוח כזה שרק אמא מסוגלת לתת".

לאחר תלאות מרובות הגיע למזרח פולין. הוא הצטרף כתלמיד לבית יתומים, שם למד כשנתיים. "אלו לא היו געגועים" סיפר פרל "אלא מעבר לזה- סיוטי נפש, וילד עם סיוטי נפש לא מסוגל לקלוט וללמוד דבר". גרמניה כבר כבשה את כל אירופה וב-22 ביוני 1941- פלשו  הגרמנים לברית המועצות . בית היתומים בו חי פרל נמצא קרוב מאד לגבול וכל הילדים ברחו. חלקם נעצרו על ידי הגרמנים והוא ביניהם. הגרמנים החלו למיין את האנשים. הוא ידע שאם יגלו שהוא יהודי- יהרגו אותו בו במקום. פרל בחר בתור הארוך ביותר – הוא ידע שכל צעד מקדם אותו אל המוות... "אמא, אבא, אני עוד לא רוצה למות". רק האינסטינקטים פעלו, פרל חפר בור קטן וטמן את תעודותיו שמוכיחות כי הוא יהודי... פתאום שמע קול: "ידיים למעלה" הגיע תורו... "אתה יהודי?" אם היה עונה שכן, היה מת. וברגע הקשה ביותר בחייו, צריך לבחור בין אבא לאמא, הדת והאמונה או לפי הציווי:"עליך לחיות". הפחד ששיתק אותו נעלם. הוא התמלא ביטחון ובחר באמו, חייך לחייל הגרמני... "לא,אני לא יהודי, אני בן הלאום הגרמני" וקרה הנס :האמינו לו. "אדם רשאי לשקר בכדי להציל את חייו" טען פרל. פרל אמר לנו כי אם היה יודע שהשקר הזה יעשה ממנו נער נאצי וידע מה יבוא אחרי זה, לא היה עושה את זה. מיד הלבישו אותו במדים, נתנו לו נשק והפכוהו למתורגמן מרוסית לגרמנית... לתרגם את בני בריתי ולגזור עליהם גזר דין מוות. קצין הרפואה ביחידה שיחק תפקיד משמעותי בחייו. "שלמה, אמר הקצין, קיימים גם גרמנים אחרים". הקצין הזה, שנהרג מאוחר יותר גרם לפרל להבין שלא כל הגרמנים אותו הדבר. יש גם גרמנים טובים"

פרל סיפר כיצד  במהלך שיעור בו למדו את תורת הגזע קרא לו המורה ללוח, המורה פנה אל הכיתה והדגים על פרל כיצד נראה גרמני ארי טהור. לפי עצמות הלחיים, האף, רוחב הגולגולת ועוד..

לקראת סוף המלחמה חזר לעיר הולדתו והחליט ללכת לגטו לחפש את הוריו. השער לא היה סגור לגמרי. פרל נכנס לתוך הגטו. קריאת השומר הגרמני עצרה אותו: "היי אתה לא רואה, פה גרים רק יהודים. תצא מיד יש כאן מחלות ומגיפות" ונתן לו עצה: "אם אתה רוצה להגיע לצד השני,סע ברכבת החשמלית".במשך יותר משבוע נסע פרל ברכבת, כמה פעמים ביום, הציץ דרך החלון וראה מראות זוועה בגטו. פעם אחת גם ראה את אמא שלו, עטופה במטפחת ראש. זו היתה הפעם האחרונה שראה אותה.

"כשהסתיימה המלחמה, חזרתי להיות שלמה, הילד היהודי. לא היה קל לחזור להיות יהודי- זה היה תהליך ". מצאתי את אחי יצחק ולאחר הכרזת המדינה עליתי לארץ ישראל. נסעתי ישר לירושלים והצטרפתי ללוחמים במלחמת העצמאות.    
                                                        גל פרבמן, כתה ח'2

מי שמעונין  לצפות בהרצאה. מצ"ב קישור להרצאה מצולמת שנערכה עם שלמה פרל.
תולדוט - הרצאות מצולמות

5 תגובות:

  1. ההרצאה היתה מענינת ומרגשת מאד. היה יפה לראות את הבגרות של הילדים. הם התענינו והקשיבו, שאלו שאלות טובות וחשובות.

    השבמחק
  2. ההרצאה הייתה מאוד מעניינת כי לא כל יום וכול אדם ניצול שואה אוהב לספר את סיפורו, להפיק לקחים להבין את מהות הדבר. אני חושב שההרצאה הייתה מיוחדת וזה לא היה כמו לקרוא ספר או לראות את הסרט. בן אדם שמספר לך ומביע מולך את רגשותיו של היה יכול להעביר דרך הספר, נפתח בפנייך ומספר זו חוויה חד פעמית.

    השבמחק
  3. מחזור ס"ב מאוד נהנה מההרצאה ואנחנו מאוד שמחים ששלמה פרל בא לספר לנו את "חויותיו" בשואה ואת סיפור השירדותו, תודה רבה... =)

    השבמחק
  4. סיפור מרגש, חוויה מרגשת, ריגוש אחד גדול. אני שמחה שנפל בחלקנו לשמוע את ההרצאה של שלמה פרל וזו זכות מאוד גדולה ומאוד נהנתי...

    השבמחק
  5. הסיפור היה מאוד מרגש, היה לי ממש קשה לכתוב את הכתבה, כי אין חלק אחד הכי חשוב, כל החלקים הם בעצם חייו של שלמה פרל, סיפורים שתמיד יהיו והיו ואיך אפשר לוותר עליהם?! היה נחמד שהוא ענה לנו על השאלות ששאלנו אותו והקדיש לנו זמן לעוד שאלות סיפר והקשיב למה שאמרנו... מקווה שלכל שכבה תהיה את הזכות הגדולה לשמוע את סיפורו... גל פרבמן ח'2.

    השבמחק